שלום,
אני עובדת במקום עבודה מסודר כבר 15 שנה עם אותו צוות פחות או יותר. אנו יושבות ב-OPEN SPACE. כלומר מעין מקום פתוח כשאין פרטיות לאף אחת. אנו נוהגות לשוחח אחת עם השניה, כאשר המנהלת יושבת בחדרה הפרטי ויכולה לשמוע כל מילה ומילה. כל הבנות מנצלות את המצב שהמנהלת שומעת כל מילה, והן פשוט מתחילות לבכות: "אוי קשה לי" "יו..... כמה עבודה יש", "וואווו כמה מיילים קיבלתי" "יו.... איך אני יספיק לעשות את כל הפקסים?" "אני לא יודעת במה להתחיל ובמה לסיים". אחרי 2 דקות בדיוק אותה אחת ש"חפרה" יושבת כבר מול האינטרנט ומתעסקת בעניינים אישיים (את זה המנהלת לא רואה). אבל את הבכי של אותה אחת היא שמעה... נמאס לי מהצביעות הזאת, כל היום אני יושבת במשרד עובדת כמו חמורה, והשאר רק בוכות, ובוכות, ובוכות. וללא כל צדק!! על כל פיפס, הן חייבות "להשמיע" את המנהלת.... אז מה להלשין? לשתוק? בא לי פשוט לענות לאותה אחת פעם אחת ולומר לה: "אולי תפסיקי לבכות? את כבר פתאטית!" מה אתם אומרים?
אני עובדת נון סטופ, כי אני לא טובה ב"לבכות" וב"לקטר", האחרות בוכות סתם, ועוד מתחשבים בהם ולא מטילים עליהם עבודות מסובכות... מרגיזזזזז
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025