היי לכם
לא מזמן נכנסתי לקשר עם בחור שמצא חן בעיניי ע"י חברה מאוד טובה שלי.
הכרנו בתחילת מאי, התחלנו לדבר מדי יום עד שכעבור חודש לקחנו את העניינים לצד יותר רציני והתחלנו לצאת. (נשיקה הייתה בדייט הרביעי, לצורך העניין. הוא מאוד ביישן.)
יש לציין שהוא בן 23 ובתפקיד קבע בצבא, מבוסס טוב עם משפחה טובה לפי ההיכרות שלי איתו. מה שגרם לנו להתחבר ולהתעניין זה בזו אלה תחומי העניין המשותפים שלנו בעיקרם מוזיקה וסגנון חיים ייחודי.
הבעיה היא שאני לא מרגישה מספיק יחס מהצד שלו בזמן שהוא בצבא, וכמובן שאני מקבלת על הדעת שהוא לא יושב רגל על רגל במשרד ושיש לו דברים לטפל בהם, אבל באופן תמידי יש לי חששות וחוסר אמון בשלבים כאלו של הקשר. לא נעים לי שאני שולחת לו הודעה והוא לא מחזיר לי גם אחרי שעתיים. זה קורה אפילו כשהוא בבית, וזה לא אמור לקרות אם הוא טוען שהוא מחבב אותי. כשזה הפוך, והוא זה ששולח לי הודעה, אני ישר סקרנית לראות מה שלח, והלוואי שיכולנו פשוט רוב הזמן לענות תוך דקה.
אני מכבדת את הספייס שלו מתוך הזדהות, אני בעצמי צריכה לפעמים ספייס. אני פשוט מרגישה שהבנאדם לא גורם לי להרגיש מספיק חשובה לו וזה קורה רק שאנחנו נפגשים פעם בשבוע/שבועיים לדייט. בדייטים הכל פשוט מתנהל מושלם לדעתי עד שאנחנו חוזרים הביתה וה"כאב ראש" הזה של הסינונים והחוסר תשומת לב מתחיל מחדש.
לפעמים אני מחזקת אותו ואומרת לו כל הכבוד על האנרגיות והכוח שהוא נותן מעצמו כשהוא בצבא, מנסה להעלות לו את המצב רוח והבטחון, מנסה להיות הסיבה שיעלה חיוך קטן ביום קצת קשה, וכמעט אף פעם הוא לא מוקיר תודה או כותב לי משהו דומה.
הדבר שהכי חונק אותי זה שאני לא רוצה בשלב ההתחלתי הזה להטיף לו מוסר על ההתנהגויות האלו. אולי זה לא נעים לי עכשיו, אבל אותו זה כנראה ילחיץ מתוך ידיעה שהוא לא עושה לי טוב.
שנינו יצאנו לאחרונה מקשר מאכזב, אני מצפה לחוויה מתקנת. נמאס לי להרגיש כל פעם את אותו הדבר, שאכפת לי יותר. זה גורם לי לחשוב שזוגיות זה דבר קשה ומייגע ושאולי אני או הוא לא שווים אותה בכלל.
אני ממש אשמח לדעת מה אתם חושבים על זה. ♥
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות