אני חושב שמאז הוא מתמיד הייתי בן אדם כזה לפחות מגיל מסויים. הכול פשוט נראה לי מיותר ולא נחוץ. לא יודע איך להסביר את זה נכון אבל אני מרגיש שאני כבר משתוקק להגיע לגיל הזהב. זה החיים המושלמים בשבילי. רוגע ושקט ונחת ולא לצאת מהמיטה בכלל. משהו בחשיבה שלי השתנה בגיל מסויים. פעם לא הייתי כזה בכלל. היה לי חשוב לסיים 12 שנות לימוד, להוציא תעודת בגרות, הוצאתי רישיון נהיגה בגיל צעיר יחסית (17), התחלתי לעבוד בגיל 16. הייתי טס פעם בשנה לחו"ל מגיל 13 (למרות שגם שם לא תמיד הבנתי הנחיצות של זה כי בכול מקום אני מרגיש כמו זומבי ואולי גם בגלל התמימות בגילאים מסויימים), עד גיל 16 כן הייתי יוצא ונהנה עם אנשים,מתנסה בכול מיני חוויות וכו' (חיים של מתבגר). ואז לא יודע פתאום משהו מת בתוכי. יכול להעיד בוודאות שכול מיני עבודות שחקו אותי וגם הוצאת הרישיון ותעודת הבגרות והרצון לשרת ביחידה מובחרת (הייתי שנתיים בתוכנית הכנה לצה"ל בגילאי 17-18) ולא יודע אני פשוט רוצה להעיר את עצמי,אני חושב שזה לא בריא שיש לי נשמה של זקן בגיל 26. אני כבר שנים שבכלל לא אוהב מוזיקה,לא לרקוד, לא לשתות אלכוהול ולא יציאות (מועדונים, ים, בריכה, קאנטרי קלאב, ספורט) כמו פעם.אפילו למראה החיצוני שלי הפסקתי לדאוג כי את האמת לא אכפת לי כבר. פעם בכלל לא הייתי נמצא בבית, היום אני כול היום בבית. התרגלתי לשקט, לשאננות, לשינה. גם טלוויזיה ומחשבים התחלתי פשוט לתעב כי זה מוציא אותי מדעתי. אני פשוט שוכב במיטה ונמצא במצב סטטי, כמו צמח. והאמת אין לי שום בעיה עם זה,כן? אבל אני מרגיש איך אומרים "אין שכל,אין דאגות" רק בקטע ממש מוקצן כי נהייתי ממש אבל ממש אדיש. ואין לי מושג איך זה קרה בכלל אבל איבדתי טעם וחשק ורצון לחיים עצמם. סוג של בועה שאני תקוע בה ובכנות בשורה תחתונה מבחינת מצב רוח, טוב לי. אני לא צריך כלום ולא רוצה כלום. אני פשוט מרגיש בהרגשה נינוחה כמו זקנים על ערש דווי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות