קשה לי עם החברים, איך מתגברים על זה?

אני חושבת שמאז ומתמיד הייתי קצת בעייתית, התגובות שלי היו תמיד מאוד קיצוניות ואני מאוד רגישה, כל ריב עם חברה היה תופס אצלי מקום נכבד בלב- בכי, רצון לנתק קשר וכו'. ותמיד אחרי שהייתי נרגעת הייתי רואה את המצב בצורה מעט שונה. לאחרונה מאוד קשה לי על כל החברים שמסביבי. היינו חבורה מאוד גדולה ומגובשת הרגשתי שאני מאוד חשובה שם לאנשים- היו לי בחבורה הזאת ידיד שהיה החבר הכי טוב שלי תקופת זמן ארוכה וחברה טובה שתמיד היו לנו עליות ומורדות. בשלב מסוים הידיד שלי התחיל להרגיש כלפיי משהו, ונותרה לי הבחירה אם לצאת איתו או לנתק קשר. יצאנו וזה כמובן לא הסתדר, ומאז הוא נהיה אדיש אליי- אני לא חשובה לו וכבר לא אכפת לו ממני. שנינו היינו אנשי מפתח בחבורה, אז המצב הוא שהיציאות פשוט לא הכי נעימות- הוא מתעלם ממני, וכולם מרגישים לא בנוח.. החברה היקרה שלי החליטה שעל אף העובדה שאני החברה הכי טובה שלה- היא לא יכולה להעדיף מישהו אחד על פני מישהו אחר- ולמרות שאני תמיד שם בשבילה היא מעדיפה להשאר נייטרלית. לא היתה לי עם זה בעיה כל עוד זה באמת היה נייטרלי- אבל הידיד שלי החליט להדבק אליה והיא מרוצה מזה וכל יציאה ומפגש הם דבוקים אחד לשני. בינתיים יצאתי עם בחור אחר וגם איתו זה לא הסתדר, הוא לא היה חלק מהחבורה אבל לאחר שנפרדנו הוא ניסה להכנס אליה, וחברתי שהכירה אותו אבל לא היתה איתו בקשר החליטה להדק איתו קשרים. יוצא מצב ששני אנשים בחבורה לא מדברים איתי וחברה שלי במקום להיות לצידי בוחרת להיות לצידם.
המצב הזה מדכא אותי, תמיד הייתי במרכז החבורה, תמיד כיבדו והעריכו אותי והיום אני מרגישה שאני פשוט כבר לא חשובה שם לאף אחד. וניסיתי להתנתק מהחבורה ולהכנס לחבורות אחרות, אבל בשלב כזה זה מאוד קשה. וכמובן שעדיין יש לי רצון להיות איתם, הם חברים שלי שנים, הם חשובים לי..
אני אדם מאוד קשה מהבחינה הזאת- כשמישהו נכנס לי ללב מאוד קשה לי להוציא אותו משם. איך אפשר לחיות כך את החיים?
אני ממש מרגישה שהפכתי לאדם דכאוני, אין לי רצון כבר לצאת מהבית, ואני מכריחה את עצמי- ואז אני יוצאת למרות שאני יודעת שזו טעות ולרוב אני לא נהנית ומגיעה הביתה בוכה. ואני מנסה להכריח את עצמי להנות.
קשה לי. איך אפשר להתמודד??