אני אבודה לגמרי..
כל חיי הייתי בטוחה שההורים שלי הם הורים תומכים ויעשו הכל למען הילדים שלהם.. זה הרושם שהם תמיד נתנו. הרגשתי מוגנת ושיש תמיכה לא משנה מה קורה. תמיד חינכו אותנו לפתוח ולשתף..
ואז לפני 4 ימים אחי הגדול יצא מהארון.. אני נחשתי כבר לפני.. הוא בן 22 אמנם לא נשי אבל בחיים לא הביא הביתה או ראיתי אותו עם אישה.. הוא ביקש לדבר איתי ועם ההורים ושפך.. כמה הוא הרגיש מבולבל.. כמה הוא סומך עלינו ומרגיש בנוח לראשונה לשתף.. היה לו קשה אני בכיתי מכאב על מה שהוא עבר בפנים בינו לבין עצמו.. חיבקתי אותי ואז ההורים שלי קמו בלי להגיד כלום ונכנסו לחדר.. נשמעו צרחות מי אשם., והוא ישב מובך ואני רציתי למות בשבילו. ואז הם יצאו מהחדר אבא שלי אמר לו שיארוז את עצמו וילך מהבית. אני הייתי בהלם.. בכיתי והתחננתי אבל לא עזר כלום. הוא כבר 4 ימים אצל חבר.. לא מוכן להיפגש איתי כי הוא אומר שהוא נורא מבוייש כרגע למרות שמעריך את התמיכה שליי. אני אוהבת אותו יותר מהכל וכל כך מפחדת שהוא יעשה לעצמו משהו. אני רוצה שיחזור הביתה.. הורים לא מקשיבים וגם לא מדברים איתי על זה.. אני אבודה לגמרי אני כל כך מאוכזבת מהם! אני חשבתי להציע לו שנשכיר דירה ביחד אבל הוא בקושי עונה לי לשיחות ולא משתף פעולה.. הוא בן 22.. הוא ילד.. לאף אחד לא מגיע שההורים יוותרו עליו ואני לא מסוגלת להתסכל עליהם בכלל. למי אפשר לפנות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025