התלבטות - להמשיך או לפרוש מהתואר

אז ככה... אני כבר כמה ימים כמעט ולא מתפקדת כי רצות לי מלא מחשבות בראש, דאגות וחששות.

אני בעיקר חושבת ותוהה אם בחרתי במסלול הלימודים הנכון לי .. אני חושבת על זה ואני כבר בשנה ג' בתואר!! בשלב זה נראה לי שזה לא כזה תקין.

קצת רקע:
כבר אחרי הצבא נסגרתי על התחום בו אני רוצה לעסוק, נלחמתי לשיפור ציונים, פסיכומטרי, המון זמן הושקע.. זה מקצוע מתחומי הפרא-רפואה.. הזמן עבר ורק בגיל 24 התחלתי את התואר סוףסוף..

מהרגע שהתקשרו לבשר לי שהתקבלתי תקפה אותי תחושה רעה.. הרגשתי שזה לא זה, עלה בי הפחד שלעסוק במקצועות הבריאות זה לא בשבילי בכלל.. אני לא כזה אדם חברתי, קצת אנטי-סושיאל אבל בזמנו הייתי עדיין קצת ילדה ולא ידעתי לקבל את זה ולזהות את זה (לייט בלומר).

החלטתי שאולי זה סתם לחץ, העתקתי את מקום מגורי, הכל לבד.. עברתי למקום הכי רחוק שיש והרגשתי כל כך לבד! לא הצלחתי בכלל להתרכז בלימודים.. איכשהו צלחתי שנתיים בלימודים..

שנתיים של מיליון חרדות, מלא קושי.. ולא רק קושי לימודי.. הממוצע שלי אחלה ממש ביחס לכמות ההברזות וההשקעה הדיי עלובה שלי..

כל זה ממש מעציב אותי, זה המקצוע שאני אמורה לעבוד בו.. אני אמורה לתת 300% מעצמי ואני לא מרגישה שאני נותנת יותר מ60.

לפני שהתחלתי את התואר התלבטתי אולי ללמוד הנדסת תעשייה וניהול.. תואר לאנשים שלא הכי סגורים על עצמם- בול אני.. ועדיין יש לזה כיוון טוב.
בסוף לא הלכתי על זה כפי שהבנתם..

כל פעם שקורה לי משבר בלימודים (קרו הרבה) וקרה עכשיו שוב, אני תוהה אולי הייתי צריכה ללכת על המסלול ההוא..
בזמנו לא הלכתי כי אמרו לי שמלא לומדים את זה, ממחשבים וכאלה קצת חששתי כי אין לי שום רקע..

בקיצור בן אדם חששן שחושב על הכל כפול 100.

אני מתחילה להיות ממש מודאגת, מבינה שעוד שנה וקצת מעכשיו כבר אחרי תואר 0:
מתחילה לפשפש במשרות דרושים (לא שלא בדקתי הכל 700 פעם מראש לפני שהתחלתי, אבל הפעם זה מרגיש קצת יותר אמיתי) ול90% מהמקומות לא בא לי בכלל ללכת.

מצאתי קבוצת פייסבוק של אנשים שעוסקים במה שאני לומדת, תנאי שכר עלובים ברוב המקרים..
זה מפחיד אותי !!!
אני לא באה ממשפחה אמידה.. זה אני לעצמי, אין לי בעל.. אין אפילו חבר/: ובכללי לא רוצה להסתמך על אחרים. רוצה פרנסה מכובדת משל עצמי והמדינה שלנו יקרה!

אני מרגישה שהכל בבלאגן,
אני כל היום באינטרנט מנסה לברר דברים.. לקרוא, שטיפת מוח קשה.

בגדול עברתי כבר את החלקים הקשים של התואר, הכסף כבר הלך.. הזמן היקר גם כן..
כרגע על פניו נראה ששווה לי לסיים את התואר, לתת לזה צאנס.. גם תקופת קורונה אז אין הרבה מה לעשות אז כבר אפשר לנצל את הזמן ללמידה.
מצד שני, אם אני לא רואה את עצמי בתחום, זה לבזבז עוד שנה+ מהחיים.

אם אני פורשת- מה אני עושה??
הולכת ללימודי תעו"ן?
בגיל 27, אישה, בלי שום רקע וניסיון בתחום..
זה משתלם בכלל?

באמת שאני בתחושה מבאסת בטירוף, אולי גם לא צלולה כרגע וקצת בדכדוך.

היתרונות בתחום שאני לומדת כרגע- הוא נותן מקצוע ביד, יש אופציה בעתיד לעבוד באופן עצמאי, ויש נושא אחד קטן שבכל זאת קצת יותר מעניין אותי בתחום.
החששות העיקריים הם- שוב- תנאי השכר וחוסר עניין בתחום!

אני אציין שאני יכולה לסיים את התואר בממוצע 85+
*אולי מבחינת העתיד לעשות איזה הסבה..

אז אחרי שהצגתי את הכל, נשאלת השאלה מה לעשות??
- למרות התחושות הקשות- להמשיך ולסיים? חברה אמרה לי שתואר ראשון ביד זה תמיד יתרון..
- לפרוש כבר עכשיו, לא לבזבז עוד זמן לשווא כי החיים פשוט זולגים לי מבין האצבעות..

בנות אצלי בכיתה מצליחות לשלב חיים עם התואר, מכירות בני זוג, מתחתנות..
אני מרוב הקושי הנפשי לא מצליחה אפילו להחזיק קשר.. אני לא חיונית לא מרגישה שיש לי מה לתרום..


תודה רבה לכל מי שקרא!
סליחה אם זה קצת מפוזר.. זה תמצית של מה שהולך לי במוח._.