היי,
יש לי בן זוג כבר שנתיים, לאחרונה גם עברנו לגור ביחד.
כבר כמה זמן שאני מרגישה תנודות לא מוסברות ברגשות שלי אליו- לפעמים אני מאוהבת בו ועיוורת מרוב אהבה, אבל יש גם פעמים שבהם אני מסתכלת עליו ולא מבינה למה אני נשארת איתו בכלל.
הוא אדם טוב, דואג, אכפתי. כיף לי איתו מאוד וכשאני לא לידו אני מתמלא בגעגועים. אני גם רוב הזמן מרגישה אליו אהבה ואני יודעת שהוא אוהב אותי בכל ליבו ותמיד יעשה הכל בשביל שיהיה לי טוב.
אבל אז מגיעים הרגעים האלה שפשוט באלי לארוז הכל ולעזוב. בעיקר בגלל כל מיני התנהגויות קטנות שלו (נגיד שהוא שתלטן לפעמים, או מתנהג בצורה ילדותית) שבהתחלה הבלגתי עליהן אבל מאז שעברנו לגור ביחד אני פתאום מרגישה שזה יותר מלחיץ אותי ופתאום יש על זה יותר משקל וגם מן הסתם אנחנו הרבה יותר ביחד וחשופה אליהן יותר.
גם ניסיתי לדבר איתו על זה וזה נגמר תמיד בפיצוץ ובבכי (הוא מאוד רגיש ולוקח דברים ללב, שזה אגב עוד משהו שקשה לי קצת איתו).
גם עם בן הזוג הקודם שהיה לי (והיחידי שהיה לי לפניו) התחושות האלה עלו, ואני לא יודעת אם אלו מחשבות נורמליות ומה לעשות איתן... זה פשוט מבאס. לפעמים אני רואה אותו כגבר של שארית חיי ולפעמים אני פשוט רוצה לברוח מכאן.
כבר כמה לילות מצאתי את עצמי בוכה מחוסר אונים ולא יודעת אם זה תקין להרגיש ככה או לא.
אשמח לעצות ותובנות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות