גם כשניסיתי לצאת מהבדידות ולהכיר חברים הדחייה לא איחרה לבוא, למה זה מגיע לי?

בעבור אדם שחווה דחייה חברתית, חרם בילדותו\ נעוריו לא פשוט לו לנסות לעשות צעד ולפתח קשרים חברתיים בחייו הבוגרים, תמיד יש את הכאב שנצרב פנימה, והחשש לחוות אותו שוב. זה תחושה שרק חלק מכם יבינו, רק מי שחווה דחייה באמת יבין על מה אני מדברת. ובכל זאת ניסיתי, ולא למען שאדע שעשיתי הכל כדי לצאת מהמצב בו אני נמצאת כבר כמה שנים, בדידות לחלוטין. אז דרך קבוצת פייסבוק, הכרתי משהי שלמען האמת היא זאת שיזמה את החברות בנינו, ואני זרמתי, כי שמחתי הרגשתי שהינה באה אלי הזדמנות. אני זוכרת שמזה התרגשתי שהיא פנתה אלי והציעה לי להיפגש. אז נפגשנו, והיה ממש כיף, זרמתי, דיברתי התנהגתי כמו אחת שיש לה ים חברים שבפועל אין לי חברים כבר המון שנים, אבל זה רק כי היה לי כיף וטבעי איתה. אם הייתי מרגישה ולו לרגע אחד לא בנח הייתי נסגרת בפניה. אחרי הפעם הזאת נפגשנו עוד שלוש פעמים נוספות שהיא יזמה גם כן, ועוד פעמיים שאני יזמתי. ואז אחרי הפעם האחרונה היא לא פנתה אלי שלושה שבועות, לא רציתי להציק כי היא כמוני סטודנטית והנחתי שהיא עסוקה ועמוסה אולי. אבל אחרי שלושה שבועות שלחתי לה היי מה שלומך? ולא היה מענה. בצהריים בהפרש של שלוש שעות שלחתי ווצאפ נוסף. אם תרצי להיפגש השבוע, ממש אשמח לראות אותך. אך גם לזה לא היה מענה אלא עד שעה 23:00 שהיא שלחה שהיא מצטערת שלא ענתה, הייתה עמוסה וכן היא תשמח להיפגש איתי, אם היא תוכל. היא תראה אולי היא תחפש בלוז שלה איזה יום לפנות לי. על הדרך היא שאלה אם אני ארצה לבוא אליה בשישי הבא ( משמע שישי שהולך להיות השבוע הזה ) הביתה לארוחת ערב שהיא עושה עם עוד כמה חברות שלה. עניתי לה שאני אשמח ואבדוק אם יכולה. מאז לא דיברנו ( חלף בדיוק שבוע ) והיום היא שלחה לי ווצאפ: " היי אז מה את אומרת לגבי שישי " עניתי לה שהייתי מאוד שמחה לבוא, אך אני מוזמנת לארוחת קידוש אצל דודה שלי " ובאמת אני מוזמנת לארוחה, אבל אני חושבת שגם אם לא הייתי מוזמנת, עדיין בשלב זה הייתי מרגישה פחות בנח להצטרף לארוחה שלה עם חברות שלה הוותיקות. בטח כשחהברות איתה עוד לא יציבה, וגם ככה אני עוזרת אומץ ליצור חברות עם בחורה ובגדש על הבחורה. אז להעמיד אותי במצב של עוד בנות, ושהן מכירות כבר והכל, הרגשתי שזה יכול להיות לי מעל ומעבר בשלב זה, אז הלכתי עם הלב. אבל הוספתי לה בהודעה, אם תרצי אפשר אולי להיפגש בחמישי. לצערי היא דחתה אותי ואמרה שהיא לא יכולה כי היא עמוסה בחמישי אך גם לא הראתה איזה עניין כלשהו להיפגש, פשוט אמרה שהיא לא יכולה בחמישי היא עמוסה מאוד ואם אני רוצה היא יכולה לפרט לי תלוז שלה אבל שהיא תהיה פחות עמוסה אולי ניפגש. עניתי לה שבכיף והתעניינתי אם כבר אז באמת איך בלימודים? אך היא לא ענתה. עד עכשיו. וכך ההודעה נקראה.
לי זה מרגיש שאולי היא איבדה בי עניין ואולי זה שעניתי לה שלא יכולתי בשישי אולי גרם לה להעלב. זה הרי די ברור שבן אדם דוחה אותך וגם לא עונה לך. אם היא הייתה עונה להודעה שהתעניינתי בשלומה ובלימודים אז היה אפשר לומר אוקיי יש מצב באמת עמוסה בחמישי אבל גם לא ענתה, גם אמרה לגבי חמישי עמוסה, וגם שלושה שבועות מאז הפגישה האחרונה לא פנתה אלי בכלל.
אני אפילו לא יכולה לתאר כמה זה מבאס וכואב, ואל סצפיפית אליה. יכולתי לקבל דחייה הזאת מכל בחורה אחרת. אבל ההרגשה שוואלה הינה גם שניסיתי ליצור חברות זה לא קרה. זה בדיוק כמו הדייטים שלי, הבחורים מראים בי עניין ואז מגיע שלב שהם דוחים אותי. בסוף איכשהו תמיד אני נשאר הצד הפגוע.
אני כאילו בגישה שאנשים בגיל שלנו עמוסים בלימודים ולא כ"כ רוצים להכיר אנשים חדשים ולא ככ יש זמן אבל זאת אחת שפנתה אלי לבד, אז כאילו וואט? מה?
אבל יכול להיות שהסברה שלי נכונה.
מה שנותר לי אחרי הפעם הזאת זה להשלים אם זה שדיי וזהו הגעתי לגיל שאם אין לי חברים גם לא יהיו. זה לא אומר שהכאב יעלם. אני עדיין אלך ברחוב ואראה אנשים עם חברים ולי יכאב שאין אבל לפחות אדע שניסיתי, וכן גם ניסיון אחד זה מספיק להבין שדיי וזהו.
רק לא ברור לי מה הקטע של הבחורה הזאת הרי הזמנת אותי לבוא אליך, אפילו פנית אלי לבד לשאול אז מה דעתי על שישי כדי לוודא, אז למה לא עונה שהתעניינתי בשלומה בלימודים? וזה קצת מצחיק כי לא הרבה לפני היא אמרה לי שתזמן הפנוי שלה היא מאוד אוהבת לבלות איתי.
אבלל טוב לא ברור, מה יעזור לי. פשוט נותר לי להשלים אם זה שדיי וזהו.
עכשיו אני רק מתלבטת אם לפנות אליה שוב עוד שבועיים ככה או באמת דיי וזהו