חוויות מיניות לא נעימות בגלל רקע הדתי, אפשר עדיין לחיות בחברה סובלנית?

הייתי אדם דתי חסוד במשך 24 שנים, יצאתי בשאלה לפניי שנתיים וחצי, והחיים העמידו אותי במבחן אלמותי אל מול היצר והתאווה המינית. אף פעם לא הייתי פאנטי רק חסוד מאוד. ראיתי הרבה סרטים וסדרות פופולריות המיועדים לקהל הרחב (ללא עירום) וכמובן שחייתי ופעלתי במסגרות חילוניות עם אנשים ליברליים, ועם לא מעט חילונים מרקע שונה משלי - משכילים, תל אביבים, קוסמופוליטיים וליברלים חברתית.

יחסיי עם האוכלוסיה החילונית היו מורכבים. עם חלק מהחילונים הסתדרתי היטב ועם אחרים היו לי ויכוחים שגרמו לאווירה של עכירות וחשדנות כללית, זאת על רקע המצב הביטחוני במזה"ת וויכוחי פילוסופיה, מוסר, חברה ואתאיזם. הם בעיקר התנשאו כלפיי ולעגו לעקרונותי. הם ביצעו שורה של הכללות גורפות ומטורללות על אוכלוסיות שלמות בישראל כמו החרדים והדתיים, חשבו שכולם "אוכלי חינם" ו-"משיחיים" מסוכנים וטרוריסטים, וחשבו שאני קיצוני או מחזיר בתשובה, או איזה מגלומן עם כיפה (סרוגה), שרוצה פרסום וכוח.

לאורך חיי הבוגרים ובעיקר בסוף שנות העשרה, נקרו בפני הזדמנויות לקיים יחסי מין עם נשים חילוניות, חלקן היו יפהפיות, ונראו כמו דוגמניות-על וחלקן היו צנועות וארציות. יותר מ-10 פעמים. סרבתי בנימוס וחמקתי וזאת לפעמים לאחר שכנוע ארוך מאוד וממושך, כי אחת מהן אחזה לי באיזור הרגיש ולא הרפתה ממני עד שדחפתי אותה ממני (הטרדה מינית). נכנסתי למשבר קיומי ממושך בגלל התנגשות העולמות ומלחמות התרבות בהן הייתי חלק. הצעותיהן המגונות של נשים וגילויי המיניות הנועזים שלהן פגעו באמון שלי במין הנשי, שהחשבתי אותו למין טהור, רוחני ונעלה יותר מאשר גברים, אך המציאות הראתה לי צד יצרי, אכזרי, קפריזי וחסר שובע של נשים. חשבתי שנשים מטורפות לגמריי, ושאני מתמודד מול נסיונות פיתוי מכוונים ושקופים. חששתי שיש להן מניע נסתר והן שליחות ומרגלות של ממשלות זרות וארגונים אפלים: שזו לא יותר מהסטה לדרך רעה ומתיחת סבלנותי הדתית והאמונית, ממש כמו בסיפורי המקרא (שמשון הגיבור ודלילה, יעל וסיסרא וכו'). הפכתי לשוביניסט ומיזוגן לתקופה ארוכה וממושכת וזאת בניגוד לחינוך והערכים ההומניים עליהם גדלתי ובניגוד למה שראיתי כאדם צעיר. חשבתי שנשים למעשה חסרות נשמה ודמוניות, וקנאתי בגברים שלא עברו את מה שעברתי. הם לקחו הכל בקלות ובאדישות, ברוח קומית, הדחיקו ולחלק לא היו נקיפות מצפון ושאלות מוסר. לאחר שעברתי את המשבר הקיומי החלטתי שאני יוצא בשאלה, למרות אהבתי והערכתי לדת.

הצלחתי למצוא עבודה בבתי מלאכה, אך עברתי טרנספורמציה רוחנית ואישית. הרגשתי שהקליפה והחיצוניות שלי שחוקים וקהים ולא הייתי בפוקוס, הפכתי לאדם מעורער ומהורהר. היום אני חי בשולי החברה, ואני אדם חסר ודאות, חושש שאין לי עתיד רומנטי אמיתי אחריי מה שחוויתי על בשרי ואין לי תחושת שייכות עמוקה והרגשה של תכלית. לתחושתי הסובייקטיבית, נשים לא יורקות לכיווני אחריי שהורדתי את הכיפה. רוב היום אני מתהלך מוזנח ומלוכלך, בגלל עבודתי הפיזית, ונשים מתעלמות ממני.

מה דעתכם, היכן כשלנו כחברה? אפשר עדיין לחיות בחברה סובלנית וללא שנאת חינם? איך אפשר לחיות כ-אדם דתי ביישן ולחיות בסביבה חילונית, ליברלית ולפעמים משוגעת ופסיכית?