שלום לכולם זה הולך להיות די ארוך אז תודה על הסובלנות .
אני בת 21 השתחררתי במאי ישירות לשגרת הקורונה אחרי שירות של שנתיים .
אני כל כך חיכיתי לאזרחות אבל חטפתי סתירה מהר מאוד. חודש אחרי השחרור התחילו לי חרדות על מה אני אמורה ללמוד מה מעניין אותי וכל התארים שקיימים שאני קוראת עליהם באינטרנט פשוט לא מעניינים אותי . אני התעסקתי במחשבים בצבא אבל לא אהבתי את זה וניסיתי ללמוד תכנות ושפת מחשב בבית אבל הבנתי שזה לא בשבילי . התחלתי קורס פסיכומטרי ואני אפילו לא יודעת אם אצטרך את זה . פשוט ההורים מצפים שאלך ללמוד באוניברסיטה בשביל לסמן וי ואני לא כזה מעוניינת ואני לא יודעת אם זו בחירה נכונה , פשוט לא יכולתי לשבת בבית ולבהות בקירות .
גם הקורונה דפקה לי את התוכניות של הטיול הגדול וגם קשה לי למצוא עבודה . ועכשיו אנחנו כבר בסגר השלישי אני חיה מעבודה לפיטורים ומעבודה חדשה לאבטלה ואני פשוט מיואשת מהחיים .אני נכנסת לחרדות ולא נרדמת בלילות אני מפחדת שאמצא את עצמי גם בגיל 24 אבודה ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי
הפחד הכי גדול שלי זה שיהיה לי קריירה בעבודה שאני לא אוהבת .
כל הדבר הזה גורם לי לקנא באנשים צעירים שיש להם תשוקה ומגשימים את חלומם ועושים מה שהם אוהבים וזה סתם מכניס לעוד יותר דיכאון ואני מרגישה שאני לא בסדר .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות