היי לכולם,
בימים האחרונים אני מרגישה מאוד מדוכדכת ואף מודאגת באשר לעתיד המקצועי שלי. אני בוגרת תואר ראשון במדעי ההתנהגות עם התמחות במשאבי אנוש. בחרתי בתואר הזה כי רציתי ולא כי אף אחד אחר אמר לי. בתיכון הייתי במגמת פסיכולוגיה סוציולוגיה, וכבר שם הבנתי שמקצועות ריאליים זה לא הצד החזק שלי. לאחר מכן בשירות הצבאי התפקיד שלי כלל תחומי אחריות הקשורים לעולם ה"משאבי אנוש", ואהבתי זאת ולכן הלכתי ללמוד תואר זה. במהלך התואר הבנתי שיש דרגות סולם בעולם ה-HR והתפקיד ההתחלתי הוא רכזת גיוס. לאחר התואר התחלתי לעבוד בתפקיד זה לתקופה קצרה מאוד וזה היה נחמד אך כל הזמן אמרתי לעצמי שזה תפקיד להיות בו מינימום שנה ואחר כך אתקדם לתפקיד אחר. בימים האחרונים אני שואלת את עצמי – אולי אני בכלל לא מכוונת מספיק לתחום המשאבי אנוש? אם תשאלו אותי מה החלום הכי גדול שלך – אני לא אגיד "להיות מנהלת משאבי אנוש." פשוט הבנתי שזה תפקיד לא רע, עם משכורת טובה, ואני אוהבת את האינטראקציה עם אנשים אז זה יכול לדבר אליי. אבל כיום אני לא בטוחה שזה נכון לי. מצד אחד אני חושבת – אם לא אנסה לתת מעצמי כמה שנים במקצוע הזה, איך אדע אם אני אוהבת את זה? מצד שני, אם אנסה במשך כמה שנים ואבין שזה אכן לא מתאים לי, זה יהיה בזבוז זמן.
אני יכולה להעיד על עצמי באופי שאני בנאדם מאוד אמפתי, אוהבת להקשיב לאנשים ולעזור, אנשים אוהבים להיות בקרבתי ומרגישים בנוח לידי. חשבתי אולי לעשות הסבה ללימודי עבודה סוציאלית. העניין – זה מצריך ממני לימודים נוספים של 3 שנים, ואני לא יודעת אם אתחבר לזה יותר ממשאבי אנוש.
עוד דבר שחשבתי עליו בכיוון אחר – זה מקצוע של שמאי רכוש. אני לא מבינה בכלל בתחום של ביטוחים אבל ראיתי שאפשר לעשות קורס בזה ולהתחיל לעבוד.
אני מוכנה לשמוע על רעיונות להסבה ללימודים אחרים, יותר בכיוון של לימודים הומניים.
אני מאוד מבולבלת... אשמח לעצות שיעזרו לי לגבש דעה בעניין זה.
תודה מראש לכולם!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות