אני כל הזמן מקלל את ההורים שלי ואחר כך אוכל את הלב

שלום, הסיפור שלי הוא קצת ארוך אז מקווה שיהיה לכם סבלנות לקרוא הכל.
לפני כמעט שנתיים סיימתי צבא וכרגע ההורים שלי ממנים לי את המחייה ואת השכר לימוד. יש לי היסטוריה קצת מסובכת עם ההורים שלי. מאז שהייתי ילד קטן אני זוכר הרבה מקרים של צעקות והרגשה רעילה בבית. אמא שלי היא פרנואידית ובימי התיכון שלי היא הייתה יושבת לי על הצוואר בכל מה שקשור ללימודים אף על פי שאני הייתי מאוד חרוץ ועם משמעת נוקשה גם בלימודים וגם בלעזור בבית- אני יודע שאומרים שהורים דואגים אבל זה היה ברמה חולנית שכבר לא מאפשר מקום לנשימה. אני אף פעם לא הייתי ילד שמסתובב ברחוב או ילד שמעורב באלימות- ההפך הוא הנכון הייתי ילד מופנם מאוד ככה שבאמת לא הבנתי מאיפה כל הלחץ הזה הגיע.

אבא שלי הוא איש מאוד מאוד חרוץ והרבה השראה לקחתי ממנו אבל באמת שרמת הרגישות שלו כלפי אחרים היא פח וזה כולל גם את אמא שלי ואותנו הילדים שלו. למשל את אח שלי אני שנאתי עד גיל מאוד מאוחר כי הוא היה מכה את אמא שלי כשהייתי קטן ואותי אז כנער אני לא חסכתי עליו מילים ואפילו היה מקרה שפוצצתי אותו במכות פעם אחת בערב פסח. אבל כילד אני פניתי לא פעם לאבא שלי כדי שיעשה משהו בעניין והוא פשוט לא עשה כלום.
במקום להבין את המקום שאני בא ממנו הוא פשוט היה משווה אותי לדודות המרושעות מצד אמא שלי שגנבו מאיתנו כסף ואמר לי "הנה אתה תהיה אח רשע כמו האחיות שלי ושל אמא" וזה הכי לא נכון כי היו גם הרבה מקרים בהם ניסיתי להתפייס עם אחי ולהביא לשלום בית אבל הוא פשוט המשיך עם הגישה שלו. ובכללי אני זוכר הרבה התעללות מילולית ונפשית מצד אבא שלי( לא פיזית). אפילו בהלוויה של סבתא שלי הוא לא נתן לי לקרוא עליה קדיש ובמקום זאת נתן את הבמה לבני דודים המגעילים שלנו( שזה סיפור בפני עצמו שאליו לא אכנס).

כל הדברים הללו שלא מתארים אפילו אלפית ממה שעברתי כילד הובילו אותי להיות ממורמר ועצבני עד שכבר לא יכולתי לשאת את זה וזה נהיה כמו מאין מנגנון הגנה שכזה שאני מקלל את ההורים שלי כל פעם שהרגשתי שהם רק מנסים לחצות את הגבול איתי.

עכשיו אני אביא לכם משהו שקרה לי בזמן האחרון- רציתי להסתובב בעולם ולהתאזרח במקום אחר(אני בנאדם מאוד סקרן מטבעי ואני אוהב לחקור דברים) ואבא שלי הציע את עצמו כעוזר( אף על פי שלא ביקשתי ממנו) וברוב תמימותי הסכמתי. הוא התחיל את התהליך וקיבל דחייה מהשגרירות של אותה מדינה. אילולא זה היה אני שעושה את זה אין מצב שהייתי מקבל דחייה אבל סיכמנו ביחד שהוא יתחיל את התהליך פעם שנייה כעבור חצי שנה. בנתיים עברה לה יותר משנה וחצי כבר והבנאדם פשוט משקר לי בפנים ואומר לי שלא היה ולא נברא הסכמה כזאת שעל פיה הוא יתחיל את התהליך כעבור חצי שנה.
הסיפור הזה הכניס אותי לעצבים לא נורמליים כי הרי בכלל לא ביקשתי את עזרתו והוא זה שהציע את עצמו ומאז היחסים עם אבא שלי הם פשוט רעים.

כל הסיפור הזה גורם לי לחשוב ברצינות שאבא שלי הוא שקרן ומניפולטיבי- האמת היא שידעתי שהוא מניפולטיבי לפני זה אבל בחיים שלי לא חשבתי שהוא ישקר לי ויוליך אותי שולל בצורה כזאת. אני עובד עצות באמת... אני הייתי רוצה לדעת מה דעתכם.