לא מזמן הצטרפתי לקבוצה בפייסבוק אשר עוסקת בילדים שעוברים/עברו בריונות.. או כל מיני קשיים אחרים במהלך חייהם..
אני כמעט בת 20.. רוב חברי הקבוצה הפעילים הם ביגלאי 13-16 כמובן שיש קטנים יותר ויש גדולים יותר.
התחלתי לדבר עם ילדים מהקבוצה במטרה לעזור להם מתוך ניסיון אישי, הרבה מהם נורא מפחדים שההורים שלהם יגלו שהם מדברים עם מישהי שגדולה מהם ושהם לא פגשו אף פעם בחייהם, הם מסתירים את זה כדי שההורים חלילה לא יחשבו שאני 'פדופיל' או משהו כזה..
כמובן שאין שלי שום מטרה אחרת מאשר לעזור לאותם ילדים, להעלות להם את הביטחון העצמי, וכמובן חיוך על הפנים.
אני שומרת על שפה מכובדת, וחלילה לא מבקשת פרטים אישיים. כבר בתחילת השיחה אני אומרת את גילי כדי שאותם ילדים יכולו להחליט אם ברצונם להפסיק את השיחה.
מה עליי לעשות כדי שהילדים יוכלו לבטוח בי ולהבין שאין שלי שום כוונה אחרת חוץ מלעזור להם.. באמת שזה חשוב לי, בדיוק מהסיבה שפעם הייתי במקומם!
מה עליי לעשות?! האם עדיף לצאת מהקבוצה למרות שיש ילדים שאני בקשר יומיומי איתם, ואני יודעת שלדבר איתי עושה להם טוב (וגם לי), ולא מזיק אך מצד שני הם ממש מפחדים שההורים שלהם יגלו על השיחות?!
זה נורא חשוב לי להיות בשבילם כשהם צריכים, לדעת שהם יודעים שאם הם צריכים משהו...מקום לפרוק/לספר מה עובר עליהם... סתם מישהו שיעלה להם חיוך על הפנים..כי שאני הייתי צריכה לא הייתה שום קבוצה, לא היה אף אחד שניסה לדבר איתי, לא היה מי שיגיד לי שאני חשובה לו, ושחשוב לו שאנע אהיה שמחה, לא היה מי שיעודד!
מה עליי לעשות?!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות