אובססיות ואיזה OCD שהורס לי את החיים

היי, קודם כל תודה על ההתייחסות :)
אני שואל כאן באמת כדי לפתור את הבעיה שלי וגם קצת לפרוק, אני מרגיש שקשה לי לדעת איך להתמודד עם זה ואני לא בטוח שזאת בעיה נורמטיבית.

הרצון שלי לפתור את הבעיה בעיקר נובע מזה שאני לא מצליח לנהל מערכת יחסים או לקיים קשר בריא עם נשים למרות שהייתי בעבר עם די הרבה נשים (ומעט מערכות יחסים), אני פשוט מרגיש כמו בנאדם פגום במקום מסוים, בעיקר בגלל מה שעובר לי בראש. מתי שמישהי בעניין שלי (בין אם אנחנו ביחד או סתם תאורטית) אני מרגיש שהיא גם פגומה איפשהו, כי אחרת למה היא בעניין שלי? מחשבה שמגעילה אותי בפני עצמה.

היו לי חיים די קשים, בעיקר בבית ובקשר עם אחד ההורים, ואני מרגיש שהמצב הנפשי שלי לא יציב, בעיקר יש לי בעיה של אובססיות והתמכרויות, האובססיות שלי מתחלקות לכמה חלקים:

- אינטליגנציה, יש לי עבודה טובה ואני מרוויח יותר מפי 2 מהממוצע, תואר ראשון בתחום מדעי מאונ' בממוצע גבוה, ניסיון של כמה שנים טובות, והערכה בעבודה.

הבעיה, שאני מרגיש אפס, קשה לי לקבל את זה שיש אנשים שהם הרבה יותר טובים וחזקים ממני. אני מוצא את עצמי בתחרות עם או אנשים שהם פשוט מכונות, אין להם חיי חברה והם משקיעים רק במקצוע שלהם, או עם אנשים שהם פשוט קוסמים וכל דבר שהם נוגעים בו הופך לזהב. לכאן או לכאן, אני מרגיש כמו איזה משהו באמצע. אובייקטיבית, אני כנראה ב-20% העליונים בתחום שלי (ולא יותר), אבל 20% זה המון אנשים ואני מרגיש כמו כישלון.

- גובה ומראה פיזי, אני די נמוך, 170-175, ובכנות לא הרגשתי אף פעם איזשהו פידבק מהסביבה בנוגע לגובה שלי (אולי היו נשים שפחות התעניינו בי בגלל זה אבל אני בסדר עם לא להיות הגבר הכי מושך פיזית בעולם, מעבר לזה מבחינה פיזית אני כנראה בסדר לפי פידבקים מנשים), אבל אני אישית מרגיש איתו די נורא. זה בערך כמו בנקודה של האינטיליגנציה אבל על סטרואידים, כי אני בעצם מתחת לממוצע פה, ולהיות מתחת לממוצע בכל פרמטר אוכל אותי מבפנים.

שלא תבינו לא נכון, אני ממש לא חושב שגובה זה עניין באמת חשוב. אני לא מסתכל על גובה של אנשים אחרים בתור תכונה שקובעת משהו לגביהם, זה לא מעניין אותי אפילו קצת, ואני מכיר המון אנשים בגובה שלי או פחות שהם הכי מוצלחים מכל בחינה שלא תסתכלו עליה (כן, גם כולל נשים). אני מודע לגמרי שהבעיה שלי נובעת מאיזו מחשבה אובססית שנתקעה לי בראש, ואני נגעל מזה שאני אפילו חושב אותה, אבל אני לא יודע איך לפתור את זה.

- התמכרויות, כל דבר שאני עושה, ובוא נשמור על זה בהצנעה (נגיד שבין היתר אלכוהול), אני לא מצליח לעשות במידה. כשהייתי צעיר יותר לא הרגשתי שיש לי מה לאבד, אבל היום אני רוצה לחיות ולתקן את זה. למען הסר ספק אני לא נרקומן של הרואין או משהו, אבל אני גם לא "שותה בירה בשישי".

בקיצור - אני יודע שזה נשמע בכייני אבל אני מודע לזה שאובייקטיבית או חיצונית המצב שלי טוב כרגע (ומקווה שזה ימשך), הבעיה שלי שאני תמיד מסתכל על חצי הכוס הריקה וזה קורה לי באופן אובססיבי, עד לרמה שקשה לי לחיות עם עצמי.
האובססיה עוברת מדבר אחד לדבר אחר, אבל היא תמיד נשארת ומכרסמת לי את הנשמה. אני לא מצליח להגיד לעצמי "על תחשוב על זה הכל טוב", כי זה פשוט לא עובד לי.

בכל מקרה, אשמח לעצות מאנשים שהתמודדו עם בעיות דומות - אני חושב שזה ממש יוכל לעזור לי, כי אני מרגיש קצת אבוד ולא יכול להתייעץ לגבי זה עם אף אחד. כמו כן, זה בסדר אם תתנו פידבק של "אתה סתם מתבכיין" אבל אני באמת יותר אעריך משהו פרקטי שאני יכול לעבוד איתו, כי קשה לי מאד להתמודד עם הדברים שעוברים לי בראש.

תודה רבה!