אמא שלי כאוסה ובודדה

שלום,
אני בת 30 פלוס, בת לאם חד הורית
כל החיים ידעתי רק דבר אחד, את אמא שלי, היא גידלה אותי עם המון אהבה ותמיד שמרה עלי מהכל. אבא שלי לא היה בתמונה אף פעם.
אציין גם שעם כל האהבה והתמיכה של אמי כל חיי, היא אישה שלא צריך הרבה בכדי לעצבן אותה, וכשהיא מתעצבנת אין לה מעצורים בפה, היא קוטלת. ‏תמיד בני משפחה חששו מלהגיד משהו לא נכון כדי לא לעורר ריב

ברמת הגדילה שלי תמיד היה לי פחד ממנה וכשגדלתי והתחלתי לעבוד נהפכנו ליותר חברות טובות ואני ‏יכולה לספר לכול דבר אבל עצבים תמיד היו שם
אני מאמינה שזה בגלל שהיא עברה חיים קשים מאוד

עברנו למדינה בה כרגע הניירת זה עניין שלוקח המון זמן אבל בגלל שרציתי לעזוב למען עתיד טוב יותר היא באה איתי כי אנחנו מאוד קשורות
בשנתיים האחרונות עברתי לגור עם בעלי, לצערי בעלי לא משפחתי כל כך ולא מאמין שאמי תהיה איתנו באותו בית, והיא גרה כ45 דקות נסיעה ממני
‏וגם כשהיא באה לבקר אותנו פעם ב היא ישנה על הספה כי אנחנו גרים בדירת שני חדרים, אני מפרנסת אותה בעבודה שאני לא מרוויחה בה הרבה אבל כל מה שאני מרוויחה אני מעבירה לחשבון בנק שלה, היא גם לא נוהגת כרגע כי האוטו התפגר ואין ביכלתי לקנות אוטו כרגע, לצערי היא כבר ללא רכב כמעט שנתיים ואני נוסעת בסוף שבוא אליה לכמה שעות לקחת אותה לסופר וכאלה, אני מאוד מרחמת עליה כי היא בסוג של כלא, כל היום עם עצמה סגורה בבית (אנחנו גרים במדינה שחייבים אוטו בכדי להתנייד ממקום למקום) ‏לקחתי אותה לראות כמה רכבים ואני אומרת לה כל הזמן בואי פשוט נקפוץ ונקנה משהו והיא כל הזמן אומרת לי לא ולא ולא, ‏רוצה לעזור לה אבל היא מסרבת בגלל עניין הכסף למרות שהיא אומללה לבד
‏אציין גם בגלל שהכסף שבחשבון שלהכסף שאני עובדת בשבילו היא לא רוצה כלום לעצמה כי נראה לי שהיא לא מרגישה בנוח שהיא צריכה להיות תלויה בי כי היא אישה מאוד עצמאית כל החיים שלה

‏‏היא יודעת שיש לי קשיים עם בעלי והיא מנסה לעזור לי כל הזמן, ‏כי גם אני עוברת תקופה מאוד קשה כבר הרבה זמן ולא טוב לי עם המצב
‏בזמן האחרון היא נהיתה מאוד קשה איתי, היא לא מדברת איתי ‏ולא מזמן היה לה יום הולדת
אני ובעלי תכננו לקחת אותה לסוף שבוע והיא התעצבנה ורבה איתי ולא דיברה איתי שבוע ‏כי רצינו להשכיר דירה במקום מלון והיא חשבה שאנחנו רוצים שהיא תנקה ותבשל לנו, למרות שאמרתי לה שזה לא כך היא לא נתנה לדבר ואמרה שזה כן ככה ‏וגם ביום היום הולדת שלה היא לא דיברה איתי ולא רצתה לעשות כלום והוצאנו אותה בכוח למסעדה והיא לא הסתכלה עלינו, ואז בסוף הערב היא חייכה ודיברה

‏אבל מבחינתי זו לא הייתה התנהגות יפה אבל היא מאוד אטומה ברגע שזה מגיע למישהו שאומר לה משהו היא תמיד בדעה שמה שהיא חושבת ואומרת זה הכי נכון.

‏לפני כשבוע, רצינו לעשות סוף שבוע ביחד וביקשתי מבעלי שילך לאסוף אותה כי אני עובדת עד הערב והוא לא נתן לי תשובה אז נתתי לה תשובה ביום למחרת ביום חמישי והיא התעצבנה והתחילה לצעוק בטלפון ‏כי מבחינתה היא ביקשה לדעת ביום רביעי ועצם העובדה שהיא ידעה רק ביום חמישי לא היה בסדר , והיא אמרה דברים מאוד קשים כגון שאנחנו מתייחסים אליה כמו לזבל וכמו לכלב, (וזה ממש לא נכון כי אני כל הזמן שואלת אם היא צריכה משהו, ואני שולחת לה אוכל, ורוצה כל הזמן לקנות לה דברים) וחשוב לציין שכל פעם שהיא מתעצבנת וצועקת אני שותקת כי אני לא רוצה לריב אבל ברגע שהיא דיברה ‏בצורה הזאת ביקשתי ממנה שלא תגיד דברים כאלה וזה הגבול והיא צעקה שהיא לא תפסיק והתחילה לבכות מעצבים וניתקה לי בפרצוף ולא דיברנו כבר מעל שבוע, אתמול ראיתי אותה לכמה דקות והיא דיברה איתי בצורה שמראה שהיא לא מתעניינת להיות בקשר איתי ושלחתי לה הודעה בלילה והיא לא ענתה לי
‏אני מבינה שהיא בודדה ואומללה אבל כל פעם שהיא מתעצבנת אני שואלת אותה מה אני יכולה לעשות בשביל לעשות הרגשה יותר טובה? כי אני כל הזמן עובדת ואני גרה רחוק ובעלי לא עוזר בכלום, אין לי תמיכה נפשית ואין לי תמיכה כלכלית, אז אני באמת לא מבינה למה היא כל הזמן כועסת עליי ולא מדברת איתי ועושה לי פרצופים ומתנהגת בצורה כל כך קשה, אני מבינה שהיא לבד וזה יכול לעורר טריגר, אבל ממש קשה לי ואני לא יודעת מה לעשות
היא לא מעוניינת בקשר עם גבר, מאז שאני זוכרת. ואם אני מעלה את הנושא היא ישר סוגרת עניין, היא בפייסבוק המון כי אין לה הרבה מה לעשות ואני שמה לב שהיא כל הזמו זורקת לי משפטים על אנשים שיש להם, ותמונות שאנשים מעלים, לרע ולטוב, או שהיא שיפוטית או שהיא מראה קנאה
לא מזמן זרקתי לה משפט של ״את כבר לא אוהבת אותי״
אז היא אמרה ברוגע, למה את אומרת ככה.
לא יודעת מה לעשות כבר…
זה לא נראה לי נורמאלי אבל זה נהיה יותר ויותר גרוע, אין מצב לדבר איתה בשום צורה חוץ מלקבל על הראש ממנה