קוראים לי ליהי, אני בת 25 מחיפה.
לפני שבוע אני והאקסית שלי נפרדנו. היא הייתה הבת זוג הראשונה שלי, היינו יחד שנה וחצי.
במהלך כל השנה וחצי היו לי ספקות, כל הזמן, הם לא הניחו לי. לאורך כל הקשר ניסיתי לשכנע את עצמי לאהוב ולרצות, כי היא הכי אהבה אותי בעולם, אבל באמת. אהבה כל כך הרבה ורצתה אותי כמו שאני בדיוק. הבנתי שזה לא דבר מובן מאליו ומהניסיון שלי זה ממש לא דבר שקורה לי הרבה. אהבתי אותה מאוד, אבל לא כמו שהיא אותי ולא מספיק. הספקות כל הזמן חזרו. היו לנו גם המון מריבות, ללא הפסקה, על בסיס השוני בנינו. אנחנו שונות מאוד, ממש קצוות אחת של השנייה . אבל היא אהבה אותי, כל כך אהבה שהיה ממכר ונשארתי. אני כבר מעל חודשיים מחפשת בתוכי את האומץ להיפרד אבל לא מוצאת. מפחדת מלהיות לבד, מפחדת שלא אמצא זוגיות אחרת, מפחדת לפגוע, מפחדת מהכאב שאחרי פרידה, דוחה את זה ודוחה ודוחה .
אבל לפני שבוע נפרדנו, זה בא משתינו כי גם היא הבינה שזה פשוט לא עובד
אבל מהרגע שנפרדנו הלב שלי כואב כמו שבחיים לא כאב, אני מתגעגעת ולא מפסיקה לבכות, כואב לי בכל הגוף. אני מתגעגעת אליה וכל מה שאני רוצה זה לישון איתה ולחבק אותה ולהרגיש את השפתיים שלה. אני מתגעגעת כל כך . אני יודעת שזה רק בגלל שנפרדנו פתאום היא נראת לי מושלמת והראש יודע שאנחנו לא צריכות לחזור אבל הלב כל כך מתגעגע. בבקשה תנו לי עצות, כל דבר, דעות עצות ומחשבות . תודה למי שקורה ומגיב אני כל כך זקוקה להכוונה כי אני שבורה מבולבלת וכואבת. מצד אחד לא רוצה לחזור כי אני מרגישה שזה יחזור חלילה, אבל גם כל כך מפחדת שאתחרט. שהיא כבר לא תרצה ואני ארצה. שהיא תמשיך הלאה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות