שנה א במדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב. איך להתמודד?

התחלתי השנה את הלימודים וקשה לי מאוד, ברמה של סמסטר חוזר.
המבחנים פשוט לא הולכים לי, אני בלחץ כל הזמן ולא מרגישה שהחומר יושב טוב לא משנה כמה אני לומדת. הגוף שלי מבטא את הלחץ ואני כבר לא עומדת בזה, מרגישה שאני קורסת לגמרי.
במהלך הסמסטר אני סובלת, ממש סובלת, קשה לי להגיע לאוניברסיטה כי אני לא גרה בתל אביב ומבזבזת כל יום שעתיים לנסוע לשם ושעתיים לחזור, כמובן שלעבור לשם זו לא אופציה.
המערכת נוראית- לימודים כל יום, יש ימים בהם אני צריכה לנסוע לשם לשעתיים
והולך לי כל היום וגם ימים שבהם אני לומדת מ8 בבוקר עד 8 בערב עם מלא חלונות. אין לי זמן לכלום כלום כלום מלבד הלימודים, לא זוכרת מתי הפעם האחרונה בה צפיתי בטלוויזיה או שביליתי עם המשפחה. אין לי אפשרות לעבוד אז ההורים שלי מממנים לי את התואר, אבל לא נעים לי כבר כי הם מבוגרים ונכים (תמיד הייתי עצמאית כלכלית מימנתי לעצמי את הרישיון הפסיכומטרי וכו'). כמובן שיש מלגות והכל, אבל זו רק עוד סיבה מתוך מליון.
ואפילו שהשקעתי כל כך הרבה , הגשתי את כל העבודות בזמן אני עדיין אני לא מבינה כלום בחומר, ושום תרגול, ושום דבר לא עוזר ואני נכשלת.
בתיכון הייתי מצטיינת ברמה של מאיות ב5 יחל מתמטיקה פיזיקה ועוד, ועכשיו פתאום החומר לא נקלט, ליתר דיוק , אני לא מצליחה אף שאלה.

אני יודעת שקשה לכולם בשנה א', אבל קשה לי כל כך שאני לא מצליחה לדמיין מצב בו הסיוט הזה מסתיים, ואני פשוט קורסת. רק לחשוב על מבחן נוסף בו לא אצליח גורם לי לרעידות בכל הגוף , דפיקות לב מהירות בחילות ואפילו הקאות.

לפי מה שהבנתי, במכללה יותר קל ללמוד, מה גם שאפשר להתחיל מהסמסטר הקרוב מבלי לאבד שנה, אבל תואר במדעי המחשב ממכללה לא שווה כמו תואר באוניברסיטה בתעשייה, ואני מפחדת שכל החיים אתחרט על זה שריחמתי על עצמי ככה.
מצד שני, רק המחשבה שאצטרך לחזור על כל השנה עוד פעם מכניסה אותי לחרדה עוד יותר.
מה הייתם עושים במקומי?