אז אני אתחיל מההתחלה, עד כיתה ט המצב החברתי של היה יחסית בסדר ומכתה ט אני מרגיש כאילו אף אחד לא אוהב להיות איתי כשאני באמת מתנהג כמו שאני ולא משנה את עצמי
אני זוכר שמכיתה ט אף אחד לא רצה לצאת איתי לאנשהו וכל הזמן הייתי מסתכל בסטורי של אנשים שיוצאים ביחד ונהנים ביחד ואפילו היה מקרה שידידה שלי הזמינה כל-כך הרבה אנשים ורק אותי לא, למרות שכתבתי לה כל-כך הרבה פעמים אם היא בסדר ואפילו הלוותי לה המון כסף כשהיא ביקשה כי באמת האמנתי שאכפת לה ממני.
השנה אני בכיתה י ועוד מעט בכיתה יא ועדיין אין אף אחד שבאמת אכפת לו ממני (חוץ מהמשפחה שלי) אין אף אחד ששואל לשלומי וזה הגיע למצב שכשלא באתי במשך כמה ימים אך אחד לא שם לב.
לפני תחילת כיתה י הייתה לי ציפייה מאוד גדולה שאני אכיר חברים חדשים בשכבה החדשה אבל אף אחד לא באמת חבר/ה שלי היום
אני לא סובל מחרם או מבריונות אני פשוט מרגיש שאנשים יהיו שמחים שאני לא אהיה בקרבתם.
אני מרגיש את תחושת הבדידות כל יום בשנתיים האחרונות ואין יום שבו אני לא בוכה
בבית ספר אני נראה שמח אפילו מאוד אבל זה לא המצב באמת
אני באמת לא יודע מה לעשות ואין לי תקווה שזה ישתנה ומאוד מאוד קשה לי להמשיך לתפקד יומיומית כרגיל עם המצב הזה.
אני ממש צריך עצות ו/או הכוונה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות