הייתה לי חברה טובה ב5 שנים. היא ליוותה אותי לאורך כל התיכון והיינו צמודות כמו דבק.
ז"א כל הזמן ידענו איפה השנייה נמצאת וכ-ל דבר עשינו ביחד, לטובה ולרעה.
אני תמיד הייתי יותר חסרת ביטחון ולכן היא התלוותה אליי תמיד ודיברה.
אני תמיד הייתי חכמה יותר ולכן עזרתי לה המון.
אבל לאורך כל השנים תמיד אני הייתי חזקה יותר. הייתי "למעלה" והיא תחתי.
הייתי מחליטה על כל דבר, ברמה שהיא אפילו לא הייתה מנסה להתנגד לי, ופשוט הכתבתי לה את החיים. היא, כיוון שזה האופי שלה לא הביעה שום התנגדות לעניין.
היינו רבות המון, בעיקר אני הייתי צועקת עליה ומתעצבנת. ואני יודעת שהתנהגתי ממש לא יפה.
בסיום התיכון כל אחת עזבה לשנת שירות נפרדת, במקום רחוק, בכוונה כדי להתנתק.
היא הצליחה מצוין בשנת השירות, התחברה להמון אנשים ויצרה לעצמה המון חברים חדשים, אני בניגוד לכך, לא מצאתי את עצמי בכלל ועזבתי באמצע.
במהלך שנת השירות שמרנו על קשר טלפוני וגם התראנו, אבל בשלב מסויים נפגעתי ממנה מאוד שאני לא מעניינת אותה בכלל אלא רק החברים החדשים שלה.
לא היה לה זמן אליי בכלל בעיקר גם מתוקף העבודה שלה, רבנו ממש והחלטתי לנתק את הקשר לחלוטין. כיוון שהיא לא הרפתה ממני עשיתי זאת בצורה ממש מגעילה - חסמתי אותה בפייסבוק וגם בווטסאפ ופשוט לא הסכמתי לשמוע ממנה יותר. היה לה נורא קשה והיא ממש נפגעה ממני, במיוחד אחרי כל מה שהיא עשתה עבורי אך בסוף היא השתקמה.
לאט לאט הקשר חזר. ובשנה הבאה סגרנו ללכת יחד לאותו מקום שירות.
היא סגרה שמה ושיכנעה אותי לבוא גם כדי שיהיה לי טוב ואני אהיה עם חברות (עוד משותפת שלנו מצטרפת לשמה.)
אני לא יודעת אם זה נכון - האם זה טוב בשבילה? טוב בשבילי? היא במקום אחר לגמרי בחיים ואני מאוד חוששת שהיא תתעלם ממני לחלוטין ויכאב לי או שנחזור לקשר הקודם שזה רע בשביל שתינו.
האם יש פיתרון ? אולי לנסות לפתוח את הכל לגמרי? זה יהיה נורא קשה לשתינו...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות