אני מפרסמת ברצינות..
אנסה לספר את הסיפור שלי הכי קצר שאפשר..
החיים שלי היו סבל אחר סבל,
עברתי הזנחה, דחייה, פגיעה מינית, ניצולים, השפלות...
בגיל 14 שלחו אותי לאשפוז באיתנים על דיכאון קשה שלא טופל הרבה זמן.
השאירו אותי שם 8 חודשיים ללא תוכנית טיפול..
כשסוף סוף השתחררתי משם בכוח, שום בית ספר רגיל לא רצה לקבל אותי והרווחה שלחה אותי לפניימיה לנערות בסיכון. כמעט כולם שם היו פרחות וערסיות, לבסוף ברחתי משם ומצאתי את עצמי משוטטת ברחובות. בגיל 19 אחרי שבת דודה גנבה ממני הרבה כסף והכניסה אותי למינוס ולחובות החלטתי לתפוס את עצמי בידיים וללכת לחסוך כסף לטיול במזרח כדי למצוא את עצמי.
נכנסתי לעבודה עם בנות ממש קרות ומגעילות שעשו עלי חרם רק כי הייתי שונה מהם ולא הייתי זריזה מספיק בעבודה ולבסוף עזבתי וויתרתי על מענק של הרבה כסף רק כדי לא להמשיך לעבוד איתם...
עם הכסף שחסכתי שם אני טסתי למזרח והחלטתי שאני לא חוזרת למדינה הזאת...
התכנון היה לטוס לאוסטרליה אבל בסוף הטיול פגשתי בחור ישראלי שלא שחרר ממני וטס אחרי למדינה אחרת כי הוא טען שרצה להיות איתי בזוגיות...
ובסוף בחדר סגור בלי חלונות המילה "לא" לא הייתה לא איתו...
חזרתי לארץ שבורת לב כי לא ראיתי את עצמי ממשיכה למדינה זרה במצב הנפשי הקשה שהוא הכניס אותי אליו ..
האמת שהחיים שלי השתפרו משמעותית מאז שחזרתי...אבל חלפו כבר 4 שנים ועדיין יש לי סיוטים, אני בוכה בסתר ולפעמים אני באמת מבקשת מאלוהים לקחת את נפשי...
אני מחפשת משמעות לחיים, ומחפשת משמעות לסבל...
אבל אני שואלת את עצמי במה אני נאחזת?
אני מרגישה פגומה...שאני כולי לבד בעולם הזה ולא חשובה לאף אחד. איך אני מוצאת משמעות ומוטיבציה לעבור הלאה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות