שלום לכולם..שמי ניק(שם בדוי) מעל גיל 30.פונה כאן לעזרת ההמונים והחכמים כי לי כבר אין תשובות.אני גר לבד מעל לחמש שנים, עזבתי את עיר מגוריי בשביל העבודה ולא עובר יום שאני לא מתגעגע ולא מרגיש שייך..האמת? לא למקום שאני גר בו פיזית היום ולא למקום המקורי בו גדלתי ובו משפחתי. אסביר זאת..לפני מספר שנים יצאתי מהארון.הורי לא קיבלו זאת וזה מן "טאבו" שאני לא מדבר עליו עם הוריי. אני כל הזמן מקנא באחותי שיכולה להביא בן זוג לבית ולהתחתן ויש לה את האישור של ההורים ואת הקבלה שלהם, מה שלי לעולם לא יהיה..מרגיש שאני חי עם "עול" מעלי שבו לעולם לא יקבלו את מי שאני ותמיד ארגיש את העול הזה מעלי לא משנה מה אני אעשה.בנוסף לזה נסגרתי ממש עם השנים..אין ממש תקווה להכיר בן זוג שיאהב וירצה אותי ואני בכלל סגור ולא נגיש להיכרות..וזה רק התעצם עם השנים..לא רק בפן הזוגי אלא גם בפן החברתי..אני מאבד עניין לשמור ולקיים קשרים חברתיים..הכול מתיש אותי..המרחק עם החברים שבעיר ממנה הגעתי מוריד לי את הרצון לשמור ולהיפגש ואני תמיד מרגיש חצוי..לא כאן ולא שם..מתלבט מה ואיך לעשות בחיי..העבודה שלי היא טובה אך היא לא מספקת וממלאת אותי ואני הרבה פעמים מרגיש לבד ובודד ולא יודע מה לעשות חוץ מלהשלים עם חיי הבדידות כי מרגיש שאין לי ממש ברירה..אציין גם שניסיתי בעבר טיפולים פסיכולוגים אך לא מאמין כבר שיכול לקרות שום שינוי..אני די מיואש ולא יודע איפה לחפש את התשובות..תודה למי שקרא עד פה והתייחס..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות