שלום
רציתי לשתף בהרגשה פנימית שלי, אני מוצא עצמי לעתים על כף המאזניים שמצד אחד מוסריות,ערכים,מצפון ומנגד כאוס, פורקן, חוסר צדק. ואני אסביר...:)
אני מרגיש שכדי להצליח חייב "לדרוס" אנשים ולתת מרפקים.
בכלל נידמה ויש תחושה שכולם "גונבים" אנשים שלא מצפים מהם כמו מלא פוליטיקאים
לפעמים חרדים ובכלל כל מי שידו קרובה לצלחת.
יצא לי למשל לבקר לא פעם בעירייה למשל וראיתי בתוך חדר של מנהל אגף (אני ישבתי בחוץ),מכות. בכלל הגוף הזה עושה לי רושם רע במיוחד אחד מסדר לשני ודואג לכסות על התחת של השני ביד לוחצת יד. אתה משלם ארנונה גבוהה ותכל'ס אתה לא רואה שהמיסים הללו מעלים/משפרים את האזור ואתה לא רואה תמורה.
עכשיו גם החליטו להעלות "מכתב בקשה" את הארנונה (כאילו שואלים).
קחו למשל התקשרות מול הוט, הם פתאום מחליטים לגבות יותר כסף או שעושים לך טעות בחשבונית. הם מתישים אותך,מעבירים אותך מאחד לאחד.
ההרגשה שאין יותר תמימות הכל דורסני הכל שיווקי ואם אפשר על הדרך לעגל פינות וקצת לגנוב לפי "שיטת מצליח".
בכלל גם אנשים מוצאים להם צידוקים: "אם זה מהמדינה אז בסדר" וכו.
תראו למשל כמה יש ראשי ערים מורשעים כמה פוליטיקאים וההרגשה שהרבה דברים מתנהלים מתחת לשולחן..
שוטרים בכירים שנותנים שוחד לעו"ד (מקרה רונאל פישר. בגדר חשד בינתיים) .
גופים כמו רשות המיסים שאנשים בכירים משם קיבלו שוחד.
רבנים בכירים שמשחדים/ תעשייה כוזבת של באבות.
תחושה של ריקבון ושאין מוסר ומי שלא "גונב" או מעגל פינות זה נדיר וזה גם מוריד מהערכיות שלי..
אומנם אני לא גונב ולא גנבתי אבל כאילו שיש כאלה שלא נורא אם יגנבו מהם..
למשל גנבו לי תאופניים לפני שבועיים ויש אזור של פליטים שהם מוכרים כמויות של אופניים גנובות, המצפון פחות יכאב לי לגנוב מהם אבל אז זה הופך אותי לגנב :).
בקיצור אני מתחיל להתבלבל עם עצמי:) לפעמים איפה הגבול בין ערכיות לבין כאוס לאור מה שציינתי.
תודה על הקריאה, אשמח לחוו"ד
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות