היי, אני כבר מוכנה שיהיו פה הרבה תגובות רעות ותוספות לגבי הסיטואציה שלי, ואני יכולה להבין למה, אבל אתם לא מכירים את כל המצב אז תנסו להבין אותי ולא לתקוף. אני בת 16 וחבר שלי בן 33, הכרנו באינטרנט והתכתבנו מלא, השיחה שלנו זרמה לגמרי והסתבר גם שאנחנו מאותו עיר אבל אחר כך הבנתי שהוא בן 33 וגם אני סיפרתי לו שאני בת 16, ומאז החלטנו לקחת את זה לבדיחה וצחקנו על זה שלא ניפגש בחיים, אבל יצא כך שדיברנו 24/7 ואז הגיעה מצב שפיתחנו קצת רגשות אחד כלפי השני והפסקנו להתכתב, אבל הוא חזר אליי ושוב פעם חזרנו להתכתבויות ובסופו של דבר גם נפגשנו. בתחילת הזוגיות אני נפרדתי ממנו כי הבנתי שאין לי עתיד עם גבר בן 33 וזה לא ילך בטוב, אבל בסופו של דבר חזרתי אליו אחרי שבוע ועכשיו אנחנו 4 חודשים ביחד ויש בינינו כימיה מטורפת והוא מאוד אוהב אותי וגם אני אותו אבל בזמן האחרון הוא מתחיל לדבר על העתיד שלנו ביחד (חתונה, ילדים...) והוא ממש מחכה לגיל 18 שלי בשביל לקחת אותי מאמא שלי, ואני גם לא סגורה על עצמי האם אני מוכנה לזה באמת.. הריי אני צעירה לשלב הזה, וגם כנראה שאני אצטרך לוותר על צבא(לא שרציתי באמת ללכת לשם, אבל בכל זאת...) ועוד בעיה זה שאין לי עם מי להתייעץ על זה באמת, אחותי ואמא שלי חושבות שהוא בן 20 וראו אותו רק בתמונות (הוא לא נראה בן 33) ואני מרגישה ממשלא טוב עם זה שאני כל הזמן משקרת למשפחה שלי ובסופו של דבר הן ירצו להכיר אותו אבל אני מבינה שההכרות הזאת תגמר לא בטוב בכלל, קיצר יש לי הרבה מחשבות קשות שאני לא יודעת מה לעשות באמת, הוא גם כל הזמן צוחק על ילדים ומשפחה ואני תמיד עוצרת אותו, ואני לא רוצה להיפרד ממנו בכלל...אני יודעת כמה שזה יהיה קשה, אני יודעת שאני לא אצליח אחר כך לחשוב על בנים אחרים שהם צעירים יותר, כי אני כבר ראיתי את ההבדל הגבוהה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות