לא יודע מה עובר עליי בזמן האחרון, מרגיש שהכל מתפרק לי, איך אני ממשיך מכאן?

מראש, מצטער על החפירה והניסוח במידה והוא לא מובן, אני שופך הכל מתוך להט הרגע.

אז אני סטודנט למדעי המחשב שנה ב' עם ממוצע 93, אוטוטו בן 23. אני מאוקטובר לומד רצוף (קורסים חוזרים ושיפור קורסים) והגעתי למצב שאני פשוט מרגיש מותש ועייף נפשית.
אני מתמודד עם הרבה דברים בחיים, כמו חוסר בטחון (בעיקר חרדה חברתית שזה מתבטא בלדבר מול אנשים, סיטואציות חברתיות וכו'), לא מיוצב כלכלית ועוד.

חשוב לציין שלמרות הכל, אני משתדל לתת את המקסימום, אבל הגעתי לנקודת שבירה.
כבר חשבתי לקחת הפסקה מהלימודים כדי לטפל בעצמי נפשית ובבטחון שלי, אבל יש כלכך הרבה אנשים מסביבי כמו הבת זוג, חברים קרובים, אמא, אבא שאני פוחד לאכזב אותם.
אני לא מסוגל לראות את התגובה שלהם. אני יודע שאני חי בשביל עצמי ולא בשביל אף אחד אחר, אבל אני פשוט לא מסוגל.

אני חושב שעיקר הבעיה אצלי וחוסר המוטיבציה בזמן האחרון זה הבטחון והחרדה חברתית. ישלי חברים לתואר שאני משתדל להיות בחברתם כמה שיותר, אבל אני מרגיש כלכך אאוטסיידר. הם לעומתי, עם בטחון, קשרים, מפותחים חברתית ואני מרגיש כלכך לא קשור. מרגיש לי כאילו שאני עדיין לא בשל לגיל 23, כאילו שאני עדיין לא שם. אני יודע שכך או כך אני אצטרך לעשות דברים שאני פוחד מהם כמו לדבר מול קהל, סיטואציות חברתיות, עבודה בצוות ואני מרגיש כלכך לא מוכן לזה. זה מתסכל כלכך.

עכשיו ניסיתי לטפל בזה כמה פעמים, בין אם זה ללכת לפסיכולוגית לטיפול CBT, בין אם זה קלינאות תקשורת (כדי לעבוד על הדיבור ולהיות עם דיקציה חדה יותר כי חשבתי שזה יכול לעזור) ועוד כלכך הרבה דברים, אבל כלום.

אני מרגיש שחסר לי כלכך הרבה למרות שיש לי כלכך הרבה.
ישלי בת-זוג כמה שנים, חברים קרובים, קורת-גג ועוד כלכך הרבה, אבל למרות הכל מרגיש שהבטחון והחרדה החברתית הזו לוקחים לי את הכל.

כרגע אני שנה שנייה, חצי תואר מאחורי וקשה לי לראות את עצמי ממשיך.
כבר התחלתי אפילו לקחת כדורים (ריטלין וכמובן באישור נוירולוג) כדי לשבת וללמוד ואני ככ מאוכזב מעצמי על זה.
מרגיש בנוסף שגם נהייתי תלותי בזה בזמן האחרון כי זה הדבר היחידי שעוד איכשהו בזכותו אני ממשיך. ואפילו עם זה, בגלל המצב הנפשי שלי, יש ימים שאני לא מצליח להתרכז וללמוד.

כרגע, אני מרגיש שהכל מתפרק מול העיניים שלי. רצים לי סרטים כלכך רעים יומיום. בין אם שאני לא אסתדר בעבודה בעתיד, בין אם זה שאני אשאר לבד ועוד כלכך הרבה דברים רעים.

ועוד מה שהכי כואב, זה שכל האנשים שסובבים סביבי חושבים שהחיים שלי ורודים. בין אם זה שיש לי בת-זוג, בין אם הממוצע הגבוה בתואר ובכלל הנקודה שאני נמצא בה כרגע, אבל לא יודעים שבפנים הכל שחור.

אני מאד אשמח לעצות של חברה שעברו פחות או יותר משהו דומה ובכלל מחברי הפורום כאן שהם עם ניסיון חיים.