היי ,
פעם ראשונה כאן וזה אחרי שהגעתי למצב של חוסר ביטחון, חשש, אובדת עצות והאמת שאין לי את מי לשתף ולא בא לי שיתנו לי להרגיש מגוחכת.
אז מדובר ביחסים שלי מול הבן שלי. היום לוחם בחרוב. תמיד הרגשתי שוני ביחסים שלו עם אביו וביחסו מולי. הערתי על כך גם לבעלי שבתחילה ביטל את הרגשות שלי ואומר שזה לא נכון, אבל עם הזמן ולאחר שחידדתי אצלו את המודעות לכך, אומר היום שלא מבין למה יש התייחסות שונה. בבטן אני מרגישה שהוא פשוט לא אוהב אותי גם כשמגיע אחרי 3 שבועות מחבק בקושי (לא מנשק, דופק לי על הגב כאילו הייתי תינוק שצריך לעשות "גרפס") רוב הזמן מדבר עם אביו ואליי פונה רק כשרוצה משהו, (לאכול, כביסה וסינג'ור) הוא חסר סבלנות, בלתי אפשרי שאשאל אותה שאלה פעמיים גם אם בהפרש של כמה ימים הוא מיד כועס, מתעצבן ואין פרופורציה בין מה שנאמר לתגובה שלו, לעומת זאת אם אבא שלו ישאל אותו שאלות גם אם פעמיים אותה שאלה הוא יגיב אליו ברוגע. גם כאשר הוא בבסיס 3 שבועות ומתקשר (חייבת לשבח כל ערב מתקשר) אני ממש חוששת לדבר איתו הגעתי למצב שאני לא רוצה לדבר כאשר בעלי לא נמצא יחד בשיחה. הערתי גם לבן שלי על כך, לא קיבלתי מענה. חשוב לציין שהבן שלי רגיש, מבין ורואה איך ההתנהגות שלו משפיעה עליי, הוא מנסה אחרי זה לשפר בשיח מסביר שכזה אבל הלב שלי מתכווץ מכאב. בחיי שאני לא יודעת איך לגשת אליו, נראה שכל מה שאני אומרת מעצבן אותו, "הטון שלך מעצבן אותי" ו"אל תדברי ככה" אמר פעם.. אני לא מבינה אז איך לדבר..?
קצת עליי עד לפני 4 שנים חיינו בכפר נוער וגידלנו 15 ילדים לא שלנו ועשינו איתם עבודה נפלא, ועד היום הם בקשר אתנו.
העצוב הוא שעם הילדים שלנו, הולך לי פחות טוב מולם..
לא אלאה אתכם מאחר ויש עוד הרבה
בבקשה אם יש עצות מישהו/י מכיר עבר/ה את זה תנו עצה טובה בחייאת
תודה מראש
אמא אוהבת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות