אני אתחיל קודם בסיפור שלי.
היה לי בן זוג למשך שנה וחצי,
היה לי כיף איתו, אבל הרגשתי שהזוגיות לא טובה.
הוא לא היה מרשה לי לדבר עם בנים מהכיתה או בכללי, אפילו לא בוקר טוב, היה מקנא אם מישהו היה רק מדבר איתי,
ואפילו היו פעמים שקצת הכריח אותי לשכב איתו. החלטתי לסיים את זה. עוד מעט תעבור שנה מאז.
מאז שנפרדנו - הרגשתי כאילו אני חופשייה.
כל המגבלות שהיו לי *שאני החלטתי ומהרצון החופשי שלי* כלא היו. - ומאז אני מרגישה כאילו אני נדפקתי. התחלתי להידלק על הרבה בנים שאני מכירה והוא היה אחד מהם.
בקיצור -
הילד הזה באמת מאוד מקסים בעיניי ולא הייתה לו חברה אף פעם ואני מפחדת כל כך לפגוע בו.
הוא ילד מופנם בערך, בזמן האחרון התחיל קצת יותר להיות פתוח.
קצת אחרי תחילת שנת הלימודים, נובמבר כזה, אמרתי לו שאני חושבת שאני אוהבת אותו ודיברנו הרבה.
ניסינו ויצאנו פעמיים, אבל הוא לא היה מתקשר, וזה היה דבר שמאוד הציק לי.
מצד אחד,
הוא היה שקט כזה..
אבל מצד שני -
הוא אף פעם לא חווה דבר כזה וחשבתי שזה יותר בגלל זה, אבל זה דבר שמאוד הוריד לי ממנו.
דיברנו על זה שמרגיש לי כאילו רק אני מנסה (חלילה בלי ללחוץ , ניסיתי כמה שפחות), וגם הרגשתי שאני נדלקת על עוד כמה במקביל.
בקיצור, הגענו לכך שניתקנו קשר בערך כי כתבתי לו שאני מרגישה שזה לא עובד כי אני היחידה שמתקשרת וזה מרגיש לי כאילו אני בסימן שאלה. הוא כתב שהוא מצטער. הרגשתי שלכתוב לו זוהי הדרך הנכונה ביותר, מכיוון שכשאנחנו מתכתבים יש לשנינו הכי הרבה ביטחון, בעיקר לו.
בזמן האחרון התחלנו להתקרב עוד טיפה (אנחנו כיתה קטנה) וביום שישי ישבנו ביחד בשיעור והרגשתי ממש צורך לחבק אותו.
יש פעמים שאני לא מרגישה שאני מאוהבת או אוהבת אותו ויש פעמים שאני מרגישה שכל מה שאני רק רוצה זה להיות לצידו.
אני לא יודעת מה אני רוצה. אני מפחדת לפגוע בו ובעיקר שזו תהיה החוויה שלו ממני.
מה אני עושה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות