מרגיש שפספסתי את האישה של החיים שלי ולא יכול לדמיין את החיים בלעדיה, לנסות שוב?

היי חברים, אני והאקסית נפרדנו לפני קצת יותר מחודש לאחר 4 וחצי שנים (מהתיכון עד היום).
אני השתחררתי מהצבא חודש שעבר, (שבועיים אחרי זה היה נפרדה ממני).
חשוב לי לציין שלא ראיתי את הפרידה הזאת מגיעה - אבל תמיד ידעתי מהחששות שלה לגבינו.
החשש המרכזי שלה הוא שמילים פשוטות אני אהיה בעל בלי שאיפות.
למה? בגלל תקופת התיכון והמלשביות, בתיכון הייתי עצלן, שלא באמת מבין את החשיבות של הציונים. כן הייתי מתעניין ומתפקד וכן הוצאתי תעודת בגרות .
במלשביות הייתי זורק ***. מה זאת אומרת?
אני הייתי במיינדסט רק של השקעה בדברים החשובים לי באותה התקופה, שזה חדכ, והיא.
בעניין העבודות הייתי קופצני. כל דבר שהפריע לי הייתי "שובר את הכלים" כי בזמנו ידעתי שזאת נטו עבודה להעביר את הזמן ולא שום דבר מעבר.
תקופתי בצבא הייתה אחרת לגמרי, גיליתי שאני פרפקציוניסט ומשימתי. נהנתי מכל רגע.
חזרה להווה.
האקסית שלי מאד מפחדת להיות בלי מסגרת.
ובגלל שהיא השתחררה חצי שנה לפניי היא כבר התחילה ללמוד לפסיכומטרי, סיימה וכבר התחילה ללמוד בבן גוריון עבודה סוציאלית.
לאחר השחרור התחלתי לעבוד ביומנגס, פיטרו אותי בגלל שלדעתם לא הייתי מתאים לעבודה, ואז בעקבות תאונת עבודה שלי בגינתי האישית נפצעתי והיו לי 6 תפרים ביד. משמע לא יכולתי לעבוד שבועיים.
התחלתי לחפש עבודה.
היא באה אליי כרגיל לישון, והיא התחילה לבכות. כששאלתי אותה מה קרה, היא אמרה לי שהיא פשוט לא יכולה לקחת סיכונים כרגע. היא לא חושבת שאנחנו מתאימים, היא שמעה סיפורים על בעלים שכל היום יושבים בקורסא עם עבודה של שכר מינימום ולא משקיעים בשום דבר. אני הדגשתי שזה לא אני!! האגו שלי לא יתן לי להיות ככה.
אבל לא היה לי שום דבר "פיזי" באמת להראות לה כדי לתמוך בטענה שלי.
היא אמרה לי בבכי חזק שהיא ממש אוהבת אותי אבל זה לא מספיק, והיא לא רוצה לבזבז לשנינו את הזמן היא אמרה גם שזה לא בהכרח פרידה סופית, היא אמרה שאולי עוד 2-4 שנים נחזור אם יתאים.
למרות הקושי והבכי, קיבלתי. כי מערכת יחסים היא של 2.
בינתיים כמו שאמרתי בהתחלה, עבר חודש מהפרידה והתחלתי להתרכז בעצמי. הגברתי קצב באימונים, התחלתי לעשות הליכות, להסתכל על מה שאני אוכל. וחשוב לי לציין שהורדתי כבר 5 קילו מאז הפרידה שאני ממש גאה בעצמי!
וגם מצאתי עבודה במוקד מכירות של פרטנר שזה אחלה לגמרי. אני באמת מרגיש שהסתדרתי והכל טוב! אני מתכנן להמשיך ככה ולעבוד על עצמי. אבל המחשבה עלייה לא יוצאת לי מהראש. שפספסתי אולי את האישה של חיי. אני כל כך אוהב אותה ולא יכול לדמיין לחיות בלעדייה.
אני חושב אולי ליצור איתה קשר עוד חצי שנה, שאני אהיה כבר הרבה זמן בפרטנר, ואנסה להחיות את הקשר. כמובן אם היא תהיה בעניין.
יש לה יומהולדת עוד חודשיים, אני מתכנן רק לכתוב לה יום הולדת שמח בווצאפ כי באמת נפרדנו בטוב.
אבל מה דעתכם? שווה לנסות מאשר לוותר נכון?