היי
מאז שאני זוכרת את עצמי אני עוברת קשיים חברתיים זה לא חרם, אבל אף פעם לא אהבו אותי בחברת אנשים אני בחורה שקטה וביישנית מאוד.
ביסודי תמיד ישבתי לבד בהפסקות כשעליתי לתיכון ניסיתי לשנות את זה ניסיתי להיות חברותית לכולם תמיד אמרתי לכולם בוקר טוב עם חיוך על הפנים וזה לא עזר פשוט ניצלו אותי ירדו עלי צחקו עלי והשפילו אותי לא פעם ולא פעמיים. עברתי 12 שנים של התעללות נפשית מצד "חברי" לכיתה והמורים לא עזרו במיוחד גם לאחר שיחות איתי ועם ההורים שלי.
חשוב לציין שבבית טוב לי אני אוהבת את המשפחה שלי מאוד! וגם הם אותי, אבל עדיין חסר לי חברים וזה התמודדות לא פשוטה.
כשההורים שלי הבינו מה אני עוברת בבית ספר הם תמכו בי ובשנה האחרונה כמעט ולא הלכתי ללימודים הייתי הולכת רק לבגרויות. עכשיו שסיימתי כיתה יב יש לי איזשהי הקלה אבל כבר מסתכלת על שנה הבאה ואומרת האם גם במקום הבא שלי אני אהיה ככה אני לא רוצה את זה יותר! סבלתי בעניין החברתי מספיק שנים ואני לא חושבת שאני מסוגלת יותר להתמודד נפשית עם דברים כאלא.
בשנה הבאה לצערי אני לא יכולה להתגייס, אבל אני הולכת ללימודים של 3 שנים.
מה הייתם ממליצים לי לעשות בשביל לעבור את ה3 שנים הקרובות בשלום ואולי גם לצאת מהלימודים האלא עם חברים?
אשמח לעצות
תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות