היי אני בן 32.
לפני 8 שנים התחלתי תואר מאוד מאוד יוקרתי באוניברסיטה בחול מאוד נחשבת שיכל לסדר אותי מאוד מבחינת קריירה.
הסמסטר הראשון נפשית היה לי מאוד קשה ובעצם היו כמה דברים שפשוט קרו שגרמו לי לתפקד בצורה שלא הכרתי .
המעבר למקום חדש כשאין לי את הסביבה התומכת , הלימודים שהיו מאוד מאוד עמוסים ומלחיצים אחרי שכמה שנים לא הייתי ״ משופשף״ בגלל הצבא ובאותו הזמן גם יצאתי מהארון בפני המשפחה מה שמאוד הקשה על הקשר איתם והם התרחקו באותה תקופה כי היה להם מאוד קשה .
הייתי מוצא את עצמי ישן הרבה , לא מצליח לישון , בוכה , לא אוכל .. חשתי פעם ראשונה חרדה ודיכאון משהו שבחיים לא חשתי לפני ולא ידעתי איך להכיל את זה. בסופו של דבר אחרי הסמסטר ההוא החלטתי לפרוש ולעבור לארץ אבל הסמסטר ההוא כל כך צילק אותי , מבחור מאוד מוכשר עם יכולות למידה מעולות נהייתה לי חרדת לימודים .
נרשמתי שוב ללימודים אבל בארץ לתואר שפחות רציתי וכל מה שעניין אותי זה רק שאלו יהיו לימודים לא מלחיצים שמא אני שוב אשבר נפשית , סיימתי את הלימודים אבל היום אני מרגיש שאני פשוט בקריירה נוחה ושמאוד התפשרתי והפכתי לבנאדם בינוני .
בדיעבד הייתי אומנם בתקופה נפשית לא טובה כמו שהרבה עוברים בהתחלות חדשות אבל כן היו לי שם חברים וכן עברתי מבחנים כשאחרים לא עברו , אני רואה עכשיו את אלה שהיו חברים שלי איך הם עושים חיל וכעת בגיל 32 אני מרגיש לא מסופק וגם כועס על עצמי איך זה קרה לי .. כשאנשים מהעבר שואלים אותי כל הקריירה ומה עושה אני מאוד לא אוהב לדבר תמיד מעביר נושא , כמו כתם כישלון כזה על איך מבנאדם כל כך שאפתן שהיה תלמיד מצטיין , קצין מצטיין הפכתי לאחד שרק מחפש נוחות ובלי לחץ כדי שלא תקרה לי הטראומה ההיא .
איך מתגברים ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025