נפרדתי מהחבר, הוא בכה כמו ילד אבל לא הייתה לי ברירה!

יצאתי עם בחור במשך תקופה של חצי שנה עד 8 חודשים , התאהבתי בו בטירוף הריח החיוך המגע והדאגה שלו הפכו אותו לשונה מכל השאר . הוא בחור חתיך ומושך מאוד ולא פעם בנות היו שמות עליו עיינים , עם כל האהבה המילים היפות ההודעות המרגשות היינו רבים ומתווכחים על כל שטות , רבים ומשלימים אני לא יכולה בלעדיו הוא לא יכול בלעדיי היה לנו ממש נתק תקשורתי ואי הבנות על ימין ועל שמאל חוץ מהסקס ששם כל הבעיות נשארו מחוץ לדלת , שמתי לב שהוא רכושני קצת יותר מהרגיל כלפיי כל דבר צריכה לעדכן אותו במיוחד אם יש בנים בסביבתי כשיוצאת צריכה לדווח עם מי הלכתי ולאן אנחנו שונים מאוד בדיעות שלנו ובצורת החשיבה , ויש נושאים בודדים משותפים שאנחנו מסכימים עליהם בקיצור הייתי בחורה שלפני שהכירה אותו כל היום יוצאת עם חברות מטיילת נהנית ושלא תבינו נהנתי מאוד איתו אבל חיי החברה שלי איתו נהפכו לבעיה היו לי חברות שהוא לא אהב וגם לא טרח להגיד את הסיבה כי ככה הוא לא אוהב וזהו , היה לי קשה לנהל איתו שיחות עומק תמיד שזה התחיל הוא היה לא מת על זה בכלל ובסך הכל רציתי שיכיר אותי לעומק היו לו הערות על המשפחה שלי ועם כל היציאות איתו וההודעות והסקס המהנה והנאמנות שלו כלפיי הפריע לי החוסר אמון בקשר והחשדנות התמידית שלו לי קשה לחיות ככה אם הוא היה נותן לי חופש ומאמין בי בעיינים עצומות הייתי מתחתנת איתו ללא ספק ! נפגשנו והייתה לנו מריבה קטנה ותמיד נלחמתי על הקשר וכשהיו פעמים שהוא רצה להפרד פשוט לא נתתי לו והוא העריך את זה כי תמיד אהב את זה שנלחמת בשבילו ומראה לו כמה הוא חשוב לי מה שחשוב לי להדגיש שאני נתתי בו אמון מלא ומעולם לא חשדתי בו ידעתי מיהו ומהו וידעתי שהוא כל כך אוהב וכל כך נאמן שלא עלה על דעתי להגביל אותו או להחליט ו עם מי להסתובב מתי וכמה ידעתי שגם אם יהיו סביבו 10000 בנות היחידה שתעניין אותו זאת אני כך שמהצד שלי הייתה נאמנות מוחלטת כמו בכל זוגיות תקינה ומהצד שלו לא חשבתי והגעתי למסקנה שלא נוכל לחיות כזוג נתתי לו מספיק זמן להשתנות בעניין הזה אבל החנק הרומנטי הבלתי פוסק הזה גמר עליי אם זה ככה לפני החתונה מה יהיה אחרי חשבתי לעצמי אחר כך יהיה לי קשה מאוד לחזור אחורה , זה ילדים זה גירושין וזה מאוחר מידי אמרתי לו שלא נוכל לחיות כזוג ושאני נאלצת לחתוך את הקשר כי אני חושבת על העתיד אני אוהבת אותו והוא אהבה ראשונה שבאמת ריגשה אותי ואני כבר משתגעת בלעדיו וקשה לי מאוד ואני בוכה המון אבל גם חושבת על זה שאני לא רוצה לחיות עם גבר קנאי חשדן ושתלטן שינהל לי את החיים זוגיות צריכה להיות הדדית עם הבנה של האחר והשונה , היו דברים שיכלתי לוותר והייתי נכנעת לדמעות שלו כשנפרדתי ממנו כי באמת אוהבת אותו ,וחיה איתו חיי זוגיות אבל אני חושבת שעל עניני אמון וקנאה או רכושנות חייבים לחתוך , עכשיו אני אחרי הםרידה אני יודעת שנשבר לו החב עמו שאף בחורה מעולם לא שברה לו אותו כואב לי ועצוב לי ואני בוכה ללא סוף לא מתחרטת על הצעד כואב לי שהגענו לנקום הזה למרות שכבר הערתי לו על העניינים האלה ודיברתי איתו עליהם והוא אמר שזה הוא ואין מה לעשות . עכשיו מרגישה רע שהוא בכה מולי ולא חזרתי אליו וכשאני בכיתי הוא נכנע כל פעם וחזר אלי אני מרגישה שאכזבתי אותו קשות וכאילו הוא הבין במרכאות שהאהבה שלי לא הייתה אמיתית מה אני יכולה לעשות ?! כדי לשכח מזה לפרוק את הכאב ולהמשיך הלאה ? והאים אני צודקת שחתכתי את הקשר הזה עכשיו ולא המשכתי אותו ! אמא שלי אמרה לי שעדיף לי לבכות עכשיו ולא אחרי הנישואין...כי אפילו שיש בו תכונות מדהימות ופלוסים יש לו בעיה מאוד גדולה שהוא קנאי רכושני וחושב שיש לו בעלות עליי.