אז אני בת 23 ועובדת קשה וגם התמזל מזלי להיוולד להורים הנכונים שאני עובדת איתם בעבודה מתגמלת ונחשבת מאוד.
אני מעריכה מאוד את מה שיש לי כי בילדות שלי היינו אמידים ואז אבא שלי חלה והגענו למצב שלא היה לנו כסף בבית וזה תמיד הפריע לי כי הרגשתי שאני לא יכולה לחוות חוויות שחברים אחרים חווים והתגעגעתי למסעדות ולמלונות שהייתי בהם ולרמת חיים שהכרתי והרגשתי שיותר נעים לי ונוח לי בה. כמעט כל החברים שלי הם חברים שהכרתי כשהייתי במצב כלכלי פחות טוב וגם היו כאלה ועד היום הם עדיין ״מגרדים״ שקל לשקל מה שנקרא.
הבעיה היא שסופסוף אני מרוויחה וחוסכת וכל כך רוצה לצאת ולטייל בבתי מלון שאהבתי, לאכול במסעדות שמדהימות אותי ולעשות אטרקציות שעולות כסף ואני מרגישה שנפער ביננו תהום ענק אפילו באיך שאני מתלבשת ואיך שהם מתלבשים. לא שזה אישיו בעיניי חלילה אבל הם נותנים לי הרגשה שאני ״מתנשאת״ באיך שאני נראית או בדברים שאני מציעה וזה גורם לי קצת להיפגע ולצבור טינה בלב. אני מוצאת את עצמי פשוט מתפשרת המון ועושה דברים שמאוד לא כיפיים לי ואף פעם לא התחברתי אליהם כמו סתם לשבת בבית שלהם במקום לצאת ולראות עולם או להיות באכסניות שלא נוח לי בהם במקום להתפנק עד שיש לי חופשה. אני מאוד מנסה למצוא איזו פשרה ואולי לפנק אותם ולממן חלק מהדברים כמתנה ואז נוכל לעשות גם את מה שאני אוהבת אבל זה לא מדבר אליהם אפילו ולא מלהיב אותם ומעציב אותי מאוד שאני מרגישה שאני תקועה במקום לחגוג סופסוף ולעשות את הדברים שאני אוהבת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות