איך יכול להיות שאדם חברותי, חייכן, נראה בסדר גמור, נעים, מטופח, פתוח, מקבל ירגיש כ"כ בודד?
איך יכול להיות שבסופו של יום...אחרי העבודה, החיוכים, הקריצות, הדיבורים... אין סיבה לחזור הביתה?
איך ייתכן מבחינה הגיונית, שאדם שכולם אומרים עליו הוא "אחלה בחור" יהיה שועל בודד ?
איך הגיוני שחיים שלמים חולפים על פני מבלי שאני חווה אהבה, זוגיות, אכפתיות והתעניינות בי?
איפה טעיתי?
מה עשיתי לא נכון?
מה פגום בי?
מה לעזאזל הבעיה שלי?
לא מבין למה אני צריך לשבת ביום שישי בשעה 13:00 בצהריים עם דמעות בעיניים ולהרגיש האדם הכי ריק מתוכן בעולם?
כך נגזר עליי לחיות?
אין טיפה אושר של חברים משפחה וזוגיות בכל החיים על פני האדמה?
ברור שיש...אבל כנראה לא בשבילי. החלום הכי רטוב שלי זה שיתעניינו בי. שיסתכלו עליי טיפה פנימה. שינסו לגלות אותי. שתבוא מישהי שתקח הימור מושכל כמוני...היא לא תתאכזב.
אבל זה לא יקרה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות