שלום לכולם
מאז שאני זוכר את עצמי תמיד הייתי עצוב בשנים הראשונות לחיי הייתי מאוד מופנם כמעט ולא יצא לי משפט מהפה באמצע שנות העשרים וסוף שנות השלושים הם היו תקופות יחסית מוצלחות מבחינה חברתית אך תמיד הייתי חייב להתאמץ הרבה יותר בכדי להיות מקובל בחברה בכנות בדרך כלל בחיים שלי הרגשתי יותר בטוח ונעים להיות לבד עם עצמי
לא הצלחתי לפרנס את עצמי כמו בן אדם נורמטיבי
לא הצלחתי לעבור יום עבודה מלא. כל סוף יום הייתי מותש ברמה קיצונית שכמעט לא הייתי מתפקד הייתי עייף ברמות שהייתי יכל לישון הרבה שעות מהממוצע.
חייתי במרכז הארץ רוב שנות חיי גדלתי במשפחה מורכבת מאוד יצאתי תמיד לא בסדר לא נורמלי לא נורמטיבי לא תקין תמיד אמרו תראה את פלוני אלמוני למה הוא מצליח ואתה לא וכך המצב החמיר יותר עם הזמן . לפני יותר מארבע שנים בתקופת השיא של הקורונה הגעתי לביקור.אצל קרובים בצפון הרחוק של הארץ אחרי מספר ימים חשבתי שיש מצב לחיות כאן חיפשתי מקום קטן יחידת דיור להשכרה מצאתי נשארתי לחיות כאן ארבע וחצי שנים אני חי לבד מבחירה מפני שאני לא מסוגל יותר להיפגע ולא לפגוע באף אחד בבדידות ישנם ימים מאוד מורכבים שבהם אני לא מצליח לנהל את כל חזיתות החיים לבד
יש את הימים שאני חייב לעשות כמה וכמה דברים מצטברים נאלץ לדחות לוותר וכן הלאה
היום אני מרגיש מבין יותר כמעט בלתי אפשרי לחיות לבד ולתפקד במצב טוב. אני מאוד רוצה עזרה חברה מילה טובה פרגון מישהו שיהיה לו אכפת ממני
אני לא אדם תלותי די עצמעי יש מצבים שאני חייב להתייעץ עם מישהו לשאול מה לעשות איך פועלים במצבים מורכבים למשל עם אירגונים חזקים אני מתקשה חסר לי ידע יש מצבים שאני מבין שעובדים עלי אני לא מכיר בכל הזכויות לא תמיד יודע מה מגיע ומה לא לצערי גורמים כאלה ואחרים מנצלים את המצב
מרגיש עמוק עמוק בפנים כמה חסר לי מישהו שיבין אותי מבלי לשפוט אותי
אני נותן את כל הלב והנשמה חזרה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות