אוקי, אני בת 26 , ויש לי עוד כמה אחים ואחיות.
יחוץ מהאח הגדול שאיכשהו בפוקס מצא בחורה טובה ויש לו ילד , עבודה מסודרת ודירה משלו, כולנו תקועים. כל השאר.
נכון גדלנו בחברה מסורתית , לא השקיעו בחינוך שלנו, ועברנו תקופות קשות בבית גם כלכליות וגם אישיות , עד היום ההורים שלי עובדים קשה ורוב המתבגרים עדיין בבית אפילו בגלאים עשרים ומעלה. . . מתקשים לפתח חיים משלהם ועצמאות
כל אחד במשפחה חוץ מהקטנים שעדין במסגרות בית ספר פשוט תקוע, אין זוגיות אין עבודה או תוכנית , אין שאיפות ואין חלומות וגם אם יש זה בגדר פנטזיה ואין שום מחשבה פרקטית. וגם אם מגשימים איזה חלום כמו נסיעה לחול חוזרים תמיד לאותו מקום תקוע חסר אמצעים וחסר רעיונות לקידום עצמי ואישי.
אנחנו לפעמים מתעוררים מאוחר שלושתינו האחים הגדולים , מתוסכלים משועממים וממורמרים. כל אחד עם הסיטואציה שלו, לא מרוויחים יותר ממשכורות מינימום. לא יכולים לחלום בגדול, או לשאוף באמת, עובדים בצורה לא רצינית או יציבה , ולא יודעים איך להתקדם בחיים.
ההורים שלי לא מהסוג שידחוף או שיכוון ולא מרוע פשוט מחוסר יכולת אמצעים או ידע.
יש הרגשה של תקיעות עם המצב הקיים שכולנו בבית כבר לא ילדים ולא טינגרים ועדין אין לנו תשובות בסיסיות לחיים כמו מה יהיה ומה התכלית והיעוד של כל אחד, זה מייאש.
האחים הקטנים שלנו מסתכלים עלינו ומפחיד אותי לדעת שהם גדלים ללוזריות הזאת.
זה לא שאנחנו עצלנים פשוט כאילו המזל תקוע, וגם בגלל שגדלנו במקום לא קל, אני מאמינה שלכל אחד יש את המשקעים הרגשיים שלו התמודדות עם חוסר ביטחון, חוסר אמון עצמי, פחד משיפוטיות פחד מהתמודדות, והכל...
לקח לי שנים להשלים לימודים , רק לאחרונה סיימתי , לקח לי שנים לחסוך לרשיון ואז לסיים אותו לקח לי שנים לעשות דברים שאצל אחרים היתה תמיכה כלכלית וריגשית.ובא יותר בקלות. השגתי את מה שכן השגתי בדרך הקשה . אבל זה מלחמות ארוכות שלמרות שאת מבינה שאין ברירה אלא להתמסר לתהליך את נבזבזת עליהם הרבה זמן וכוח, ואת מבינה שבזירה הגדולה של החיים כמו הקמת בית או קרירה עם הכנסה יפה שתספק אותי אין לי מושג איך לנצח ולהשיג.
וכשאני חושבת על זה אני מבינה שעבדתי קשה כדי לנסות לשפר את החיים שלי אבל בסוף אני עדיין באותו חדר שגדלתי בו בילדות כאילו שום דבר לא השתנה.
עדיין לא מוצאת משהו בתחום שלמדתי, לא היתה לי זוגיות יציבה או משמעותית מעולם ואני בת 26 ואני לא מכוערת ולא טיפשה , אני ילדה של בית שיודעת לתחזק בית, לא עצלנית , ולא מפונקת ,
וגם אחותי בלעבוסטע , גם היא עשתה הכשרה מקצועית במשהו, אחכ התעסקה עם כל מיני דברים שהיא ניסת לעשות בעצמה כמו עיצובים , אוכל כל מיני דברים לא הלך לה היום היא חזרה למלצר והיא בת 25 , וגם לה לא היתה זוגיות אמיתית וטובה , ואת האמת שלא חסר לה כלום היא באמת מלכה ומי שיזכה בה יזכה בבחורה הכי נאמנה ואוהבת שיש ,
כואב לי לראות אותה ואותי במצב הזה בלי תשובות ואים זה ישתפר ואם נצא מהבית של ההורים ואם נצא מהמקום התקוע הזה.
הורים שלי כמובן לא תמכו בנו כלכלית כי לא יכלו לכן תמיד עבדנו בעצמינו וזה בא על חשבון פיתוח אישי, לימודים , או זמן לחשוב על כיוונים אחרים בחיים.
ניסינו להתקדם, הדבר היחיד שקיבלנו בחינם היה המקום בבית , החדר המיטה ואנחנו מעריכים את זה , אבל בדיוק זה המקום שאנחנו תקועים בו.
כל כך בא לי לעזור לאחותי ,לאחי הצעיר שלא יכנס למערבולת הזאת של השנים שעוברות ואתה מבוזבז , חסר בטחון עצמי חסר הגשמה, ממורמר, רואה את העולם דרך אותו חלון שנים, ותהה מתי יגיע הרגע שלך אם בכלל.
אני לא יודעת אם זה חסימה אנרגטית שצריך בשבילה איזה מקובל או משהו שיפתח את המזל לכולם ,כי יש לי חברים שהגיעו מבתים ורקע אפילו יותר קשה ועדין הם הצליחו להתפתח ולעוף על החיים ועצמם.
זה מעבר לנסיבות החיים,
אני מרגישה אחראית בתור הגדולה להיות דוגמא חיובית למרות שלא כל כך הולך לי, הייתי רוצה להראות להם שאפשר, ובכלל לשנות את ההתנהלות הקיימת.
אני יודעת שאני צריכה לדאוג לעצמי , שנים כעסתי על אחי שהוא הציל את עצמו מהבית בכך שהתחתן צעיר וחי טוב בעוד כולנו מדשדשים, היום אני מבינה שרק בגלל שהצליח לראות את עצמי לפחות הוא לא באותה סירה כמו כולנו בדררך לשום מקום.
אני מרגישה אחריות עליהם, אבל לא מצליחה לתת להם דוגמא טובה בעצמי.
כל עצה ותובנה , תתקבל בברכה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות