אני חי כבר 38 שנים על האדמה הזאת. ולא מצאתי את האושר.
לא כיף לי לחיות.
פעם חשבתי שמה שמפריע לי זה שאני בלי זוגיות ובלי ילדים. היום, אני חושב שזה המצב בטבעי בשבילי. אני רואה אנשים נשואים עם ילדים והם לא נראים לי לרוב יותר מאושרים מאשר מי שהם היו כשהם היו רווקים.
מה שכן, נוספו להם בעיות ונזגל מהם זמן לחיים פרטיים. להיות הוגן: אני לא יכול להגיד שאין לי קנאה בהם, ושאני הייתי רוצה להתחלף איתם. אבל מה שבטוח הוא שהם לא הפכו ליותר מאושרים.
לסיים את החיים שלי אני לא יכול ולא מתכוון. לדעתי זה פשע נוראי להרוג אדם, ואין הבדל אם האדם הזה הוא אתה. ככה שאין את האופציה הזאת. שלא נדבר על זה שאין לי מספיק כוח רצון בשביל זה. וכן, חשבתי על זה.
למה אני לא אוהב את החיים האלא? כי אין בהם אושר אמתי.
ניסיתי להשיג אושר בדרך של ללמוד את המקצוע שאני רוצה. הגעתי קרוב לשיא: מומחה בעל שם עולמי. מכאן נשאר לי לחזק את השם ולמצוא משרה קבועה שלא אצטרך להחליף אחרי עוד 4 שנים.
חשבתי לחפש אושר בחו"ל. הייתי 4 וחצי שנים בחו"ל, לא היה שם אושר.
ניסיתי אלכוהול ועוד דברים, אין בזה שום אושר כלל וכלל. ממליץ להתרחק.
אתם בטח מדמיינים אותי אחרי כל מה שכתבתי בתור אדם ממורמר שיושב כל היום לבד ומקטר על כמה רע לו ברגע שמישהו פונה אליו. אז לא... לא רע לי. חוץ מתקופת תואר ראשון שבה הייתי בדיכאון מתמיד, עכשיו אני תמיד במצב רוח בסדר פלוס. צופה בקומדיות ואילו כותב קצת.
אני לא מקטר ולא מתמרמר מול אף אחד. אני הולך בכייף לאכול פיצה עם חברים מהעבודה. בהפסקות אני מקשקש עם כולם. אני מחייך ומספר בדיחות. חבר אחד אפילו אמר לי פעם שהוא מקנא בי כי אני חופשי, שמח ומאושר, בזמן שהוא צריך לחזור הביתה לפי שאישתו תכעס עליו ואסור לו לשתות שהיא לא תריח שהוא שיכור.
אני מסתובב קבוע במעודנים של אנדגראונד ושם אנשים מתלהבים מכמה שאין לי גבולות, ברשותכם אני לא אפרט את הכוונה.
ובכל זאת אין לי אושר. איך לעזאזל לאהוב את החיים?? פשוט לא רואה בהם שום דבר מאושר. כל מה שניסיתי לא באמת פעל.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות