זה התחיל בערך לפני חמש שנים, אחרי שהגל הראשון של הקורונה דעך. אמא שלי אמרה שיוצאים לקמפינג ולקחתי את זה קשה, בלשון המעטה. זה היה מעיין התקף חרדה, אם כי אין לי חרדה ואחרי שיחה עם מישהי מקצועית הובהר שזה לא באמת התקף אמיתי. אבל עד היום זה קצת מלווה אותי. כל פעם שיש משהו חדש שנופל עליי, יציאה בת כמה ימים או טיול, אני נתקפת בתחושות דומות. בעקבות זה אני מוציאה את עצמי מזה ברציונליזציה ובתזכורות שהכל בסדר, יהיה בסדר ושאני לא מאובחנת בבעיה אמיתית שמצדיקה את זה. המשפחה שלי חשבה שסיימתי עם זה, ויש בזה מן האמת, אבל ממש לאחרונה בחנתי את דפוס כל הפעמים שבהן חשתי רע פיזית ורגשית והבנתי מה המכנה המשותף ביניהן. זה הפתעה. דברים שפתאום הודיעו לי שעתיים לפני וכדומה. מה עושים עם זה?! מעולם לא הייתי כזאת! איך משנים את המצב כך שהפתעות כאלו לא יבהילו אותי ואקבל אותן בשלווה? תודה רבה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות