אני כן רוצה ילדים, אבל זוגיות זה שלב מקדים ועם המקצוע שלי זה מסובך, מה לעשות?

בת 29, רווקה.
אף פעם לא הייתי בזוגיות. למה? אולי ישמע כמו תרוץ, אבל אף פעם לא הרגשתי כאילו אני רוצה שזה יהיה חלק מהחיים שלי, שאני רוצה להיות חלק מזוג.
במהלך השנים השקעתי בלימודים ובקריירה וזה די מילא את החיים שלי, תרתי משמע. בסה"כ אני מאוד שמחה איפה שאני היום ודי מאושרת בחיים שלי.

כשחברות שלי היו מדברות על בני הזוג שלהן, תמיד הרגשתי שזה לא קשור אליי, כמו איזה תחביב שלא מעניין אותי. כן יצא שהתחילו איתי במהלך השנים, גם בחורים לטעמי נניח מבחינת מראה והתנהגות, אבל די סימנתי שלא, כי לא התאים לי הרעיון שאני צריכה להיות חלק מזוג. נניח כשאני חוזרת הביתה מיום עמוס, הדבר האחרון שאני רוצה זה שמישהו או מישהי יחכו לי. כשיש לי יום פנוי, נחמד לי להיות לבד קצת. אני כן מרגישה שאני יכולה להימשך לגברים ושאין לי שום משיכה לנשים, אבל לא מבינה למה אני צריכה לתרגם את המשיכה הזו לרצון לחלוק חיים עם מישהו.

הבעיה במדינה שלנו, להיות לבד? זה ממש אות קלון!

ונכון שאני יכולה לשים פס על מה חושבים ולחיות את חיי על הצד הטוב ביותר שלהם. אבל בסוף, לפחות בארץ, זה לא באמת כך. כי גם בעבודה אנשים בארוחות צהריים מדברים יותר ויותר על הזוגיות והמשפחה, ואני ממש לא שם. ולאט לאט עוד חברות שלי מתחתנות ויולדות ילדים ונושאי השיחה הם כבר לא אותם נושאי שיחה מן הסתם, אז אופי החברות משתנה ונחלש. וכל דבר במדינה מקדש ילדים, אפילו אירועים בעבודה למשל. ואפילו המערכת! למשל מיסים, רוצה את כולנו בזוגות. וכמובן שכביכול משדרים פתיחות וליברליות, כאילו כבר "בסדר" להיות הכל, בין אם סטרייטית או לסבית או בי או "כל דבר" אחר, אבל להיות לבד? מה פתאום. זה ממש לא בסדר בארץ. וכולם חושבים כמה הם ליברלים ופתוחים, ובתוך כל הפתיחות הזו, רק את נשארת עוד ועוד ועוד לבד.

ואם בגיל שלי זה רק עוד שאלות של "איך היא לא מצאה מישהו" או תהיות של "היא יפה וחכמה, אז מה הבעיה בה?", עוד עשור זה כבר יהיה ממש קללה: רווקה בת 40 שאף פעם לא הייתה בזוגיות. ואני מאוד מאוד מפחדת מהעתיד הלא רחוק.

ואני אפילו לא בטוחה עם מי להתייעץ ועם מי לדבר על זה, זה פסיכולוג? זה יועצת זוגיות? משהו אחר? כי נשמע שזה פשוט כל כך ברור לכולם שהם צריכים להיות בזוגיות, שאף אחד בכלל לא מבין את הכאב.

מעבר לזה, אני כן רוצה ילדים, אבל לצערי זוגיות זה שלב מקדים, ועם המקצוע שלי שדורש המון נסיעות לחו"ל, גם אם אסתדר כלכלית, קשה לי לדמיין איך אוכל באמת לגדל ילד לבד. אבל זה אולי לפוסט אחר.

ממש אשמח לעצות. אני אפילו לא בטוחה בדיוק במה. אולי עם מי לדבר? מה לעשות? אני מרגישה תקועה ושאין לי כיוון מה לעשות עם הקושי הזה שאף אחד לא מבין.