הפז"ם שלי דופק כבר שמונה חודשים, וכמו כן, כבר שמונה חודשים שאני לא מצאתי לעצמי באמת חברים טובים בצבא.אפשר להגיד שאני כמעט ולא מתקשרת עם החיילים בצבא מעבר למה שבאמת צריך.
תמיד אמרו לי שחברים אמיתיים מוצאים בצבא, והם החברים לכל החיים. אבל כשהגעתי לצבא איכשהו שמתי לב שכולם מצאו את המקום שלהם ומסתדרים עם החברה ורק אני נשארת בצד ולא באמת מוצאת את מקומי.
מה שהכי מוזר שבאזרחות אני די מוקפת בחברים ואין לי בכלל בעיות חברתיות ואף פעם גם לא היו לי תמיד אנשים "רדפו אחריי". ופתאום צבא אני לא יודעת איך להתחבר ולפנות לאנשים. אני ממש מתוסכלת מהעניין ורוצה איכשהו לשנות את זה.
מה אוכל לעשות? מירית