נפרדתי ממנה, היא ממשיכה הלאה, לא יודע מה אני רוצה

שלום לכולם.
לפני שלושה שבועות אני וחברה שלי החלטנו להיפרד לאחר שנה ו10 חודשים.
נפרדנו כי הרגשנו שאנחנו כבר לא מסתדרים, אני חייל והיא משוחררת כבר שנתיים, לא באותו מקום בחיים. קשר אינטנסיבי מדי, יותר מדי תלותיות, עד לרמה שהרגשנו שאיבדנו את האישיות שלנו. התרחקנו מהחברים והמשפחה ונשארנו די בודדים בחיים שלנו. רק אני והיא מול העולם, ולפעמים רק אני והיא - אחד מול השני.
שום דבר כבר לא היה כיף ולא נשאר בנו חשק לעשות כלום.
כמה ימים אחר כך היא נשברה, התחרטה, ואמרה שהיא רוצה לחזור. גם לי היה קשה אבל לא רציתי.
ביקשתי ממנה שנפסיק לדבר.
אחרי כמה ימים, שוב הודעה. שוב שיחה. לא כלכך שיחררה אותי ונתנה לי להתקדם.
כשנפרדנו ממש בכינו. אמרנו שהלוואי שהיינו נפגשים עוד כמה שנים כי אנחנו כלכך אוהבים אחד את השניה, אבל פשוט לא נמצאים באותו מקום בחיים.
היא לא שיחררה ואני לא המשכתי הלאה, עד שהחלטנו לחזור. התחרטתי באותה שניה. יום אחר כך נפרדתי ממנה בצורה מאוד מגעילה אבל הרגשתי שאם לא אעשה את זה ככה זה פשוט לא יקרה.
ואז הרגשתי שסופסוף אני יוצא מזה. הייתי עם מישהי אחרת, התחלתי להרגיש קצת מאוורר.
לאחר כמה ימים דיברנו שוב. רציתי לקבוע יום שבו אוכל לקחת ממנה את הדברים שלי. היא סיפרה שהיא התנשקה עם מישהו. סיפרתי לה ששכבתי עם מישהי.
תוך כדי השיחה דיברנו על זה שאנחנו עוד אוהבים והתקשורת ביננו היא ממש מיוחדת, ואין לנו משהו דומה עם אף אחד אחר.
יום אחר כך דיברתי איתה שוב. היא אמרה לי שהיא שכבה עם אותו בחור. נשברתי לגמרי. יום אחר כך נפגשנו כדי שאוכל לקחת את הדברים שלי. אמרתי לעצמי שזהו, זה נגמר ואני לא רוצה את זה יותר אבל פשוט לא יכולנו להוריד את הידיים אחד מהשניה. הרגשנו כמו שני נרקומנים שקיבלו את המנה שלהם אחרי חודש של גמילה. זה היה היי מטורף.

אבל לא רציתי לחזור אליה. היא רצתה ואמרה לי שהיא היתה עם אותו אחד רק כדי לנקום בי, כדי להוכיח משהו לעצמה ולא כי היא רוצה אותו. יש לציין שהיא לא בחורה זולה וזה שהיא היתה איתו עדיין מחזר אחריה.

זה קרה לפני יומיים. מאז אנחנו לא מדברים. באותו יום היא אמרה שהיא בחיים לא תתגבר עליי, בחיים לא תפסיק לאהוב אותי. שהיא אף פעם לא הרגישה משהו שמתקרב לזה.

גם אני מרגיש ככה. ואני יודע שזו הרגשה שחולפת בסופו של דבר. יום יבוא ואני אתאהב במישהי אחרת ויהיה לי סבבה.

עכשיו אתם: מצד אחד אני מת לחזור אליה. מתגעגע אליה בטירוף. לא מצליח להיפתח לאף אחת. לא מצליח להסתכל על אף אחת. אחת הסיבות העיקריות שלא רציתי לחזור אליה מיד אחרי הפרידה זה בגלל שחשבתי שהיא רוצה אותה רק כי היא תלויה בי, כי היא לא יכולה בלעדיי. אבל הנה, היא לא תלויה בי, יש לה מישהו אחר והוא מעריץ אותה, אבל היא עדיין רוצה אותי! אני יודע שזה אמיתי. לפחות מהצד שלה. היא עברה כמה מערכות יחסים בחיים שלה, (היא גדולה ממני), ואני בטוח עכשיו שהיא יודעת מה היא מרגישה.
מצד שני, נפרדנו. לא סתם נפרדנו. בשבילי זו מערכת יחסים ראשונה. אהבה ראשונה. רציתי לדעת אם יש אולי משהו יותר טוב איפשהו. אולי מגיע לי יותר טוב. היה לי קשה עם התלותיות המוגזמת שלה, עם חוסר היכולת שלה להתמודד עם דברים בלעדיי. לא יכולת לנשום כבר. הייתי צריך אוויר. המשפחה שלי גם לא אוהבים אותה. אין לי שום יכולת כלכלית לתחזק מערכת יחסים נורמלית והחוסר בכסף גורם להמון ויכוחים. (אני חייל והיא משוחררת). וחוץ מזה, היא היתה עם מישהו. זה כואב כלכך. לפני שבוע הייתי בטוח שאני צריך להמשיך הלאה. עכשיו כבר לא.

חפרתי ממש. מי שהגיע עד לפה ועניינתי אותו מספיק, בבקשה, תן עצה טובה. לחברים שלי כבר נגמרו העצות.