היי,
התלבטתי אם לכתוב את זה בפורום התמודדות או בלימודים ובסוף החלטתי לפרסם פה.
קצת קשה לי להגדיר את עצמי בקטע הזה, נגיד אם מדברים איתי על צרכים או מערכות בגוף אני סבבה, גם לראות דם אני יכולה, אבל קרה כמה פעמים שדיברו איתי על מצבים לא תקניים והגבתי לא טוב:
* ביסודי בשיעור חינוך גופני דיברו איתנו על פריקת כתף, הרגשתי איך הדופק שלי עולה והקאתי על השולחן.
*הרצאה על שיתוק שינה - עזבתי את מקום הישיבה והלכתי לשכב בצד כי הרגשתי שאני מתחילה לראות לבן...
*בהרצאה במכון ויצמן בכיתה ט' על עקמת שוב הרגשתי סחרחורות והחוורתי, ובשלב מסוים התעלפתי! בקשר לנושא העקמת - אני סובלת מסוג מסוים של עקמת (שנחשבת קלה) ולכן נלחצתי ללחץ בקשר לאיך זה ישפיע עליי וכו' (כי כבר מידי פעם תוקפים אותי כאבי גב וזה קצת נראה לעין מבחינת הסימטריות של גובה הכתפיים)
התחלתי השנה לימודי פיזיותרפיה, אפשר להגיד שיש לי הרגשת שליחות :) אני בעצמי עברתי פיזיותרפיה (גם בהקשר של עקמת וגם כי היו לי בעיות התפתחות, וזה עזר לי מאוד!) ואני מאוד אוהבת לעזור לאחרים.
אז למה החלטתי לכתוב על זה?
היום בשיעור אנטומיה למדנו על מבנה עמוד השדרה ועל חוליות, ואיך לא, הגענו לדבר על עקמת. כבר כשהמרצה דיבר על מבנה עמוד השדרה הרגשתי לא הכי טוב, אבל כשהוא התחיל לדבר על עקמת, עלה לי הדופק והתחלתי להרגיש בחילות. חשבתי לעצמי, די תתבגרי, את כבר לא בכיתה ט', ואת לא יכולה לברוח מזה כי זה המקצוע שלך, ואז נזכרתי בזה שהתעלפתי והתחלתי להרגיש שאני תיכף רואה לבן ולא רציתי לעשות סצנה בכיתה, אז פשוט "יצאתי לשירותים". ישבתי איזה רבע שעה בחוץ, הייתי חיוורת כמו סיד ועם שקים מתחת לעיניים, ואחר כך חזרתי לשיעור, כבר דיברו על מבנה האגן ואז כבר הרגשתי יותר טוב ונשארתי עד סוף השיעור, אבל כמה שעות אחר כך עוד הרגשתי בחילה נוראית.
אני חושבת לעצמי מצד אחד אולי זה פסיכולוגי אם זה קורה לי דווקא בהתייחסות לעקמת כי זה לא מגעיל אני פשוט לוקה בזה וגם יש דברים שאני מדברת עליהם חופשי, מצד שני גם היו לי תקריות כאלה במצבים אחרים...אני פוחדת שבהתנסות הקלינית זה יחמיר!
מה עושים?
האם אפשר להתמודד, ואם כן, איך?
תודה מראש :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות