הקשר היה מושלם, עד שגיליתי במקרה שהיא בוגדת בי...היא לא יוצאת לי מהראש!

שלום לכולם, אני פונה לאתר הזה כי ראיתי שיש פה אנשים באמת מדהימים שיכולים ממש לעזור לי .
זה ארוך.. זה משהו שכבר תקופה ארוכה מחיי, לכן מי שבאמת יכול לקרוא מילה מילה ולעקוב ממש ישמח..

אז ככה, אני נדב, לוחם בן 20,
הסיפור שלי מתחיל לפני שלוש שנים בערך.. אז הכרתי את אהבת חיי.
נקרא לה ר'.
אני ור' ( שגרה מאוד מאוד מאוד קרוב אליי ), היינו בקשר מאוד חזק במשך שנתיים וחצי, הרבה עליות וגם ירידות, אבל תמיד לא יכלנו אחד בלי השני. היא הראשונה שלי ואני שלה.
לר' היו בנים בעבר, אך לא הייתה מוכנה לשכב עם אף אחד, היא הגיעה לדברים מיניים אך לא לחדירה.
התחלנו לצאת שאני הייתי בכיתה י'א, והיא בי'.
המשפחה הקרובה והרחוקה אהבו אותי ממש, כל פעם שהיינו יוצאים ולא משנה לאן תמיד הם סמכו עליי והיו רגועים שאשמור עליה. היא הייתה לוקה בדיכאון תקופה מאוד ארוכה, לפני שהייתה איתי הייתה חותכת ורידים והולכת לפסיכולוג על בסיס קבוע.
אבל מאז שאני איתה היא השתנתה, נראתה הרבה הרבה יותר טוב, טיפחה את עצמה מעל ומעבר והשמחה תמיד הקרינה. היא הייתה לוקחת תקופה כדורים נגד דיכאון בזמן שהייתה איתי ( חצי שנה ) אך גם שסיימה היא נראתה מדהים. הייתה גם תקופה של חודשים שלא הייתה הולכת לבית הספר.
ר' הייתה הכל בשבילי ואני בשבילה, אין שלב קריטי בחיים שלא עברה בלעדיי, אין רגע של התבגרות, כאב, שמחה, אהבה, סבל, דיכאון שיכלה לעבור בלעדיי.
הייתי כמו בן משפחה אצלה והיא אצלי, היינו כל יום ביחד.
היא עדיין הייתה ילדותית מאוד, אבל הייתי כל כך מסונוור ממנה, שתמיד באתי לקראתה למרות העצבים..
התגייסתי לקרבי, כל פעם שהייתי חוזר היא הייתה בוכה בלי סוף שהיא השתגעה בלעדיי.
האהבה גדלה מהגעגועים, היינו דבוקים אחד לשני כל יציאה, המרחק היה לה קשה והכאב שעשתה לי רק הקשה עליי.. הגעתי לקורס מפקדים שהייתי חייל מצטיין, השאיפה הכי גדולה שהייתה לי בתקופה של הטירונות, אך היא לא הייתה מתקשרת.. לא תומכת, יבשה, עסוקה בשלה בדברים בבית ספר.. נשברתי, יצאתי מהקורס עם כל הכאב והגעתי לגדוד.
לא היה לי רע בגדוד אף פעם, אבל לא היה לי את התמיכה ממנה.. לא טלפונים, לא סמסים, לא כלום.. כאילו התפוצץ הכל.
אבל שהייתי בבית הכל היה עדיין מדהים.
יום אחד קלטתי בטעות, ובאמת בטעות .. שהיא בוגדת בי.
הסתבר שהיא התכתבה עם בנות.. הבנתי שהיה לה בעיה בזהות של הנטייה המינית, אבל הבלגתי את זה בגלל הגיל.
היא התכתבה עם בנים ובנות בפלירטוט ולא הראתה סימן של חבר שעומד ברקע.
באותו רגע, פשוט הכל התרסק בתוכי, כאילו ירו עליי מאחורי הגב ולא יכלתי לזוז.
הגעתי אליה עם הפלאפון שאלתי אותה מה זה בדיוק? ( לא בעצבים ולא בצעקות, עם כל הרצון ), היא לא ענתה.. אחרי שקצת דמעה, וראתה שכבר איבדתי סבלנות, היא אמרה שהיא הסתירה כי לא רצתה לפגוע בי. אני נעמדתי עשר דקות חושב מה לעשות עם עצמי.. פשוט לקחתי לה את הטבעת, ( בטירונות קניתי לה טבעת מאוד יקרה שהרבה זמן השקעתי כדי להביא לה ולגרום לה לאושר ) ופשוט יצאתי מהבית.. כדי להראות לה את הכאב.. חזרתי הביתה, שבור, מרוסק , בוכה..
עברו כמה חודשים, והתחיל מבצע " שובו בנים" ומשם מבצע "צוק איתן".
זו הייתה תקופה מאוד אינטנסיבית בחיי, סגרתי מעל 10 שבתות ברצף.. ( בערך 70 יום+)
אבל עם כל הקושי והכאב המלחמה רק עשתה לי טוב, זה גרם לי להפסיק לחשוב עליה לגמרי, זה ניקה לי את הראש והתעסקתי רק בלחימה ובחבריי בעזה.
יום אחד שהביאו לנו פלאפונים, היא כתבה לי הודעה בוואטצפ משום מקום.
התחילה לשאול מה נשמע, מה קורה, שהיא משתגעת שאני שם בעזה..
אני כל כך התרגשתי ורעדתי שהיא כתבה לי, אבל ניסיתי להישאר מאופק ואדיש למרות הגעגועים לבנאדם שהרס לי את החיים. הגבתי לה שאני בעזה.. שומר על עצמי והכל בסדר ושאני מבקש ממנה שבשבילי ובשבילה שלא תכתוב לי ולילה טוב.
ככה עובר עוד יום.. ועוד יום והיא לא מפסיקה לכתוב לי.
ואז משום מקום היא כתבה לי שהיא אוהבת אותי, אני נשברתי וכתבתי לה גם.
ואז היא ביקשה שאתקשר.. התקשרתי והיא בכתה בלי הפסקה במשך חצי שעה, ואני.. הייתי בעננים.
כאילו כל הסבל והיריקה לפרצוף שעשתה לי אחרי שנתיים וחצי של קשר לא קרו,
הקול שלה סינוור אותי.
היא השתגעה ששמעה את הקול שלי אחרי כל כך הרבה זמן, ואמרתי לה שאני אוהב אותה.. היא בכתה יותר ואמרה לי חזרה.. הייתי כל כך מאושר..
אמרתי לעצמי.. אולי לחזור אליה אחרי המלחמה ? אולי היא השתנתה ? אולי היא מתחרטת ?
וככה במשך כל יום עד סיום המלחמה דיברנו..
ואז הגיעה חופשה של 10 ימים אחרי המלחמה בהפתעה, כולי הייתי מאושר.. חזרתי הביתה, עם המדי ב' שלא החלפתי כל כך הרבה זמן.. וקבענו ל - 12 בלילה להיפגש מחוץ לבית.
יצאתי החוצה, וראיתי אותה מרחוק..
חיבקה אותי בהתרגשות וחיוך ענק,
הייתי קצת אדיש.. כי היא בכל זאת שברה אותי בעבר.. ישבנו, היא נראתה ממש שונה.. מאופרת לגמרי.. הולכת עם תיק צד, ריח של סיגריות, אבל עדיין יפה..
התחלתי לספר לה על המלחמה, והיא פשוט התנפלה עליי ונישקה אותי.. היא התחילה לדמוע ואמרה לי כמה היא אוהבת אותי.. בסופו של דבר, ( ואני מאוד מתחרט על זה ) סיימנו את הלילה במיטה אצלי בבית. זה היה הסקס הכי טוב שהיה לנו אי פעם.
היא הבטיחה לי שזה לא יקרה שוב, שהיא לא תפגע בי והיא אוהבת אותי ממש..
האמנתי לה.
ככה עבר עוד יום והיה ממש טוב סה"כ.
יום אחרי זה ישבנו, והיא סיפרה לי שבתקופה שלא היינו ביחד, היא שכבה עם אחרים, עשו ממנה זיון קבוע כי נתנו לה אשליה שהם בקטע רציני.
ואז עלו לי מחשבות, אז את חוזרת אליי כי אני הרשת ביטחון שלך ? כי את יודעת שאני אתן לך תמיד כתף לבכות עליה כמו תמיד בשנים האחרונות ? אבל היא הבטיחה שממש לא ושהיא פשוט אוהבת אותי בצורה מטורפת.. וכמובן, אכלתי את זה כמו אידיוט..
ר' התחילה לעבוד במלצרות בתקופה שלא היינו ביחד, והמנהל עבודה בן 28, גם גר באותו יישוב, עבדתי אצלו פעם.
אז היה יום שיצאתי עם הכלב לטיול.. ב -11 בלילה להתאוורר איתו קצת.. ופתאום אני קולט את האוטו של המנהל עבודה מחזיר אותה הביתה. ( הוא מחזיר את העובדים הביתה כי הם גרים באותו יישוב ) אז הבנתי שזה לא חריג..
ופתאום משום מקום, בלי הסבר, נכנס בי איזה שד מפחיד שפשט גרם לי להרים את הכלב, לרוץ לבית, ולדפוק ריצה לבית שלה. הבטן שלי התהפכה מדאגות ועצבים, העיינים שלי נהיו אדומות, כל הגוף שלי רעד, ורצתי כמו מטורף לבית שלה.
המכוניות של ההורים שלה לא היו בבית, והאוטו שלו היה בחוץ. דפקתי בדלת, צעקתי, צלצלתי, לא פתחו לי.. פתאום אחרי כמה דקות הוא פותח, התחלתי לצרוח עליו את החיים שלי, רציתי כל כך לשחוט אותו, להוציא לו את העיינים ולהוריד לו את הראש ולבעוט אותו בלי סוף.. אבל אני לא אלים ולא רציתי להפוך את הבית.. היא עמדה מאחורה קופאת ואדומה. סילקתי אותו..
לא היה לה הסברים, אבל טענה שזה רק היה נראה ככה..
פשוט יצאתי.. מת מבפנים.
עברו כמה חודשים, ולא דיברנו לא כלום.
אבל היא פשוט לא יוצאת לי מהראש.. אני בחור מאוד נאה, ( ממה שבחורות אחרות אומרות ) ויצאתי ושכבתי עם בנות, אבל אני פשוט לא נמשך לאף אחת.. ולא מתעניין באף אחת..
אין לי חשק לאף אחת...
אני בטוח שהיא כבר שוכבת עם בנים והמשיכה הלאה,
אבל למה זה מעניין אותי בכלל ? היא חסומה אצלי בכל מקום, ואני עדיין משתגע אם היא עברה הלאה או לא, למה אכפת לי מבנאדם כזה רע ?
נמאס לי להרגיש סמרטוט.. זה פשוט לא מגיע לי.
לא רוצה סטוצים, לא רוצה לשתות ולא לעשן, לא רוצה לברוח לצדדים האלה כדי לברוח מהמציאות.
אני פשוט מתפלל שלא תנסה ליצור איתי קשר שוב, אבל היא רודפת אותי בחלומות.. ומצד שני, אני סוג של מחכה שתכתוב לי .. אני מפגר ? מה יש לי לעזאזל ?!

אני אובד עצות אנשים, אני לא ישן טוב בלילות מחלומות מטומטמים והזויים עליה, מה הולך איתי.. וכמובן, צבא ודיכאון זה שילוב פשוט קטלני...
תודה רבה רבה לעוזרים ולמי שקרא, מאוד מעריך באמת.