אשתי נישקה גבר אחר, אני לא רוצה לחיות בכאב תמידי...

אני ואשתי חגגנו אתמול שש שנות נישואים, אנחנו הורים ל-2 ילדים מדהימים בני 2.5 ו1.5. אשתי בחורה טובה מבית טוב עם ערכים, דתייה, היא החברה הכי טובה שלי, הכל התחיל לפני כמה חודשים שאשתי לא עזבה את הטלפון אז ביקשתי לראות את ההודעות והיה שם הודעה מחבר לעבודה שביקש שתזמין אותו לקפה, היא כתבה:"נראה..."
שאלתי אותה מה הסיפור והיא טענה שזה בתמימות, הסברתי לה שזה לא ממש בתמימות וכי אני לאחרונה שם לב שהיא לוקחת את הטלפון לכל מקום ושההודעה הזאת לא מתאימה לאישה נשואה וכו' וכו', לא היה כלום ביניהם אבל הזהרתי אותה שזה מתפרש לא טוב ושלא תשכח שהיא נשואה ותשים לב למה היא כותבת, יש לציין שהבחור בן 49 וגדול ממנה ב16 שנים.
לפני 4 ימים קיבלתי טלפון ממכר שאמר לי שאשתי נמצאת עם גבר ברכב בחניון, התקשרתי לאשתי ושאלתי היכן היא והיא שיקרה לי שהיא בדרך למקום מסוים, מיד נסעתי לכיוון בתקווה שזאת טעות, כאשר הגעתי ראיתי את אותו בחור בורח מהרכב בריצה, צעקתי עליה שתתבייש ונסעתי הביתה, יש לציין כי לא ראיתי כלום, אשתי הגיע הביתה וטענה שהוא איש השיחה שלה כמו שהיא תמיד טענה, שאלתי אז למה את בחניון לבד ברכב אתו ומשקרת לי ? היא אמרה שלא רצתה לפגוע בי, למחרת הטחתי בה שראו אותה מתנשקת אתו והיא הודתה שהוא אכן ניסה לנשק אותה אבל היא הדפה אותו עוד לפני.
היום בבוקר התקשרתי לבחור ואמרתי לו שהוא צריך להתבייש ובלה בלה וחזרתי ואמרתי לו "מילא שנישקת אותה אבל למה היא לא עצרה אותך והמשכתם להתנשק?" ואכן הבחור הודה שהייתה נשיקה הדדית, התקשרתי אליה ואחרי צעקות וויכוחים היא הודתה שלא רצתה להרוס יותר ממה שכבר הרסה והיא הייתה די מופתעת ולא ציפתה לנשיקה הזאת ורק אחרי חצי דקה עצרה אותו ושאין לה מושג למה זה קרה, האמת למרות כל השקרים וההסתרות, והצלבות סותרות בינה לבינו אני מאמין לה שהיא לא באמת התכוונה, הבעיה שזה קרה, בלי לשים לב היא נסחפה למרות כל אזהרותיי!
אצלי הכל שחור ולבן אני כבר כמה ימים 4 ימים ישן בסלון ולא יכול לחשוב חוץ מלפרק את הנישואים, אני לא יכול להבין את זה שאשתי נישקה מישהו שהוא לא אני וזה מטריף אותי, שנינו הורים מדהימים לילדים מקסימים וקשה לחשוב שאני עוזב אותם, אם הייתי ללא ילדים באותו הרגע הייתי נוסע לרבנות, אבל במצבי הנוכחי אני בין הפטיש לסדן, אני מפחד שגם אם הכאב יתפוגג תמיד יהיה כעס ושנאה במשך כל חיי בגלל זה שלא לדבר על האמינות שהתפוצצה. אלו לא החיים שפיללתי לעצמי ואני לא רוצה לחיות בכאב תמידי, אבל חיים בלי הילדים יכולים להכאיב יותר. מה לעשות?