תמיד הייתי ילדה מופנמת כזאת,עם חברים ממש מעטים ואם כבר אז תמיד יצא שלא היו איתי עד הסוף.התגייסתי לפני כחודשיים לתפקיד די משמעותי,בלשכת גיוס פגשתי מישהי שהתגייסה איתי והתחלנו לדבר כזה ולהתקרב,ישנו ביחד באותו החדר ויצא לנו להיות באותה המחלקה וגם בשמירות הראשונות היינו ביחד,סיפרתי לה הרבה על החיים שלי כי הרגשתי נוח איתה,גם בסופ"שיפ היינו מדברות למרות שאנחנו גרת רחוק.,הרגשתי שהיא כמו אחות תאומה בשבילי.בזמן האחרון,אני מרגישה שהיא מרחקת ממני,ראיתי בפייסבוק שהיא יוצאת בסופש"ים עם עוד בנות מהטירונות שלנו,ובזמן האחרון היא כמעט ולא מדברת איתי היא כל הזמן עם הבנות שגרות קרוב אליה,אפילו היא לא בחרה בי כשהיינו צריכים להתחלק לקבוצות. וגם בקושי אומרת לי שלום!!!!!!!אני ממש עצובה,לא יודעת מה לעשות,מספיק סבלתי מזה בעבר,לא רוצה עוד!!!!!! לא בא לי לעשות כלום כבר...כל האנשים אותו דבר,ממש מעצבן אותי שבהתחלה אני נפתחת והכל ובסוף זה לא היה שווה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025