לפני קרוב לשנה הכרתי בן זוג שצעיר ממני ב6 שנים. הבחור ממשפחה עמידה +, אבל לא נעזר כלכלית בהורים כמעט בכלל (לפי החינוך שלהם, הילד צריך להצליח בזכות עצמו). מצד אחד הבחור לא עשה צבא (מפינוק) אבל מצד שני הוא מאוד אמביציוזי, יש לו כמה עסקים קטנים ומצליחים והוא יזם בנשמה. באחד הפרויקטים שלו הוא השקיע דיי הרבה כסף (מעל 150 אלף שאת רובם לקח כהשקעה) וכנראה שהפרוייקט הזה לא מתרומם והוא בעיקר משלם עליו הלוואות. -- זה הרקע.
לפני כ4 חודשים כשראינו שהוא מבלה אצלי בדירה את כמעט כל זמנו (אבל לא משתתף בכלום - לא בניקיונות ולא בחשבונות), דיברנו על זה שהוא יעבור רשמית ויתחיל להשתתף בחשבונות. אחרי כמה ימים הוא אמר לי שבגלל ההלוואות שלו, הוא לא יוכל לעמוד בזה ושאנחנו לא ועברים לגור יחד בכלל.
חשבתי על זה קצת ואמרתי שאם הוא לא יכול לעמוד בשכ"ד, הוא ישלם את החשבונות ואני את השכ"ד, עד שהדברים יישתנו. החשבונות הם בסביבות 1000 ש"ח בחודש והשכ"ד הוא 4000 בחודש.
לאחרונה ההכנסות שלו דיי גדלו ואת כולן הוא מייעד לסגירת ההלוואות שלו, בעוד שאני ממשיך לשלם הרוב. עכשיו זה לא הקטע היחיד, בגלל שאני משלם את החלק הארי, הוא כל הזמן מתנהג כאילו זו יותר הדירה שלי והוא כמו "רק אורח". משמע - הוא לא מנקה (סגרנו שהוא יהיה אחראי על הכלים ואני על כל השאר, אבל גם בזה הוא בקושי עומד). הוא ביקש כסף מההורים שלו עבור קורס שהוא נרשם אליו (כלומר כשהוא רוצה הוא כן נעזר בהורים).
שורה תחתונה, אני מרגיש שאני איך לומר בצורה עדינה: לא בראש סדר העדיפויות שלו.
אני יודע שהוא מאוד מאוד אוהב ונמשך אלי (הוא כל הזמן מפגין אהבה), אבל בבירור האהבה הזו לא מניעה אותו לעשות דברים שישמחו אותי.
דיברנו על זה פעמיים (אני ממש לא טוב בלדבר על כסף וכו'), והוא אמר "אני עכשיו מרוכז בפרוייקטים שלי ובשאיפות שלי" ושאם לא הייתי מציע שנעבור יחד בלי שהוא משלם אז הוא לא היה עובר.
אני מתוסכל ועצבני וזה משפיע על הזוגיות. אני אוהב אותו ומאמין שלא רחוק היום שהוא יוכל להרשות לעצמו להשתתף וזה יהיה מאחורינו, אבל אני לא יודע אם אני אוכל להמשיך עם ההרגשה הזו שהוא לוקח אותי כמובן מאליו.
מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות