שלום,
מאז ומתמיד אני זוכרת את עצמי בלי הרבה חברים, לצערי, תמיד ניסיתי להתחבר ולתת מעצמי הרבה ולפעמים אנשים פשוט ניצלו אותי והיו מתקשרים איתי רק כשהיו צריכים משהו. (לרוב זה ענייני מחשב, עוסקת בתחום וכו').
נפגעתי הרבה בחיי , והתאכזבתי מאוד מאנשים שהחשבתי לקרובים אליי, בכל אופן קשה לי באמת להכניס אנשים באופן עמוק , על אף שאני חברותית, לא הרבה יודעים מה באמת עובר אצלי עמוק בפנים...
לפני כמה שנים הכרתי מישהו שהיה כמו אח עבורי. הוא דאג, עודד אותי אפילו כשנגמר עם בן הזוג, מנגד לא פעם היו לו הערות חסרות טקט. היו פעמיים שנפגעתי ממנו עד מאוד פעם אחת חרוטה לי חזק מאוד על זה שהוא אמר שאני יפה אבל יש לי הרבה פצעים בפנים...זה נהיה עבורי כמו צלקת כי ניסיתי לטפל בזה הרבה זמן עד שלבסוף זה עבר..
באותו הזמן זה הוריד לי את הביטחון עוד יותר לרצפה. הוא אמר לי פעם אחת שהתחביבים שלי מוזרים... (אחרי שסיפרתי לו שאני אוהבת לנהוג ולפעמים לקחת את האוטו ולטייל... פעם הקפצתי אותו לתחנת אוטובוס והוא אמר: "את נוהגת ממש מהר! פעם ראשונה בחורה שיודעת לנהוג '')
בכל מקרה, פעמיים יצא שהוא כך סתם פתאום אמר לי דברים לא לעניין עקב תסכול או כעס, לאחר מכן התנצל ואמר שזה לא יקרה יותר. עד לפני כשנה ניתקנו קשר לחלוטין לא הייתי מסוגלת אפילו להסתכל לו בעיניים [הוא הגיע אליי עד הבית אחרי שלא עניתי לו הרבה זמן לטלפונים]. אמר לי דברים פוגעניים ואז שלח לי הודעות לא לעניין. (לא שהוא קילל אבל הוא כתב שם דברים בזלזול ובצורה פוגענית, דברים אישיים שסיפרתי לו ).
בסוף אחרי התלבטויות סלחתי לו אבל זה לא אותו דבר אני לא באמת יכולה לספר לו דברים כמו פעם פחות משתפת אותו לפעמים הוא מתקשר אליי כל יום ולא נעים ונוח לי לדבר איתו...כאילו משהו ב'אויר' לא טוב. קורים לי הרבה דברים מוזרים אחרי שאנחנו מדברים. לפעמים דברים לא טובים כל כך.
מה לעשות? להתרחק? היינו אמורים להיפגש ללמוד לבחינה ובסוף העדפתי שלא וגם מצידו זה לא הסתדר בסוף.
תודה מראש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות