מאז שנפרדנו החיים שלי כבר לא אותם חיים...

היי, לא ידעתי כבר למי לפנות.... אני במצב לא טוב.. החיים שלי התפרקו למליון רסיסים מאז הפרידה הנוראית הזאת.. המחשבה שכאילו .. היינו, ועכשיו אנחנו לא. יש לי שאלות שאני לא מקבלת עלייהן תשובות. איך? איך זה שהוא אהב, והוא רצה, והוא נמשך, והיה אכפת לו, ובוקר אחד הכל נעלם. שום אהבה אכפתיות משיכה או דאגה כלפי. ההתלהבות של ההתחלה, הכבוד, המילים, ההבטחות, אני לא יודעת בכלל מאיפה להתחיל לקבל את העובדה שיש מצב שהכל היה שקר! איך בן אדם יכול לקום בבוקר ולשכוח אותי ולהמשיך כל כך מהר? למה זה חד צדדי? למה הוא הדבר הראשון שאני חושבת עליו בבוקר, ושאני עולה לישון, למה איך זה שצד אחד שוכח והשני תקוע. אם הוא רק היה מודע שאני הולכת לישון כל לילה בוכה עם השם שלו בראש שלי!!
שהפסקתי ללמוד לצאת לחייך רק בגללו... שהוא הרס לי את החיים.. שהוא השאיר בי טעם רע מבנים, מאהבה, ומכל דבר אחר.. גרם לי לפקפק בכל דבר... לא יודעת מתי משקרים לי.. אני אפילו לא יוצאת עם ידידים או עם חברות לסתם ישיבות כי יש לי פחד מדברים שנגמרים.. למה להתחיל משהו שבמילא יגמר אני אפילו לא רוצה לקחת סיכוי של מערכת יחסים יותר בחיים.
נמאס לי לעבור ולעבור על כל תמונה ושוב להזכר בכל אחת ומהשמעות שלה.
לעבור ליד השכונה שלו להסתכל על המדרכה ולהגיד, פאק.. אנחנו הלכנו פה ביחד... ללבוש את החולצה ולהיזכר שלבשתי אותה שהייתי איתו, מה הייתה דעתו על דברים מסוימים, להיזכר בכל הקשר מההתחלה.. לטחון שוב ושוב ולנסות להבין איפה טעיתי. איך זה היה ונגמר, לאן נעלמו כל הרגשות?!
כל הדאגות המחשבות הגעגועים המשיכה? לאן? מישהו יכול להסביר לי? הספק אם נחזור.. ואם כן, אז מתי, ואיך, האם הוא יפגע בי שוב? לא לא אנחנו לא נחזור!! ושוב אני מנסה לשכנע את עצמי וקשה לי להאמין בזה..
יש לי כל כך הרבה תמונות בראש, זכרונות, מילים, כאילו הכל היה חלוםםםםם.. כל מה שאני יודעת זה שאני רוצה לחזור לחלום הזה, ותנחשו מה?!? אן סיכוי. פשוט אן סיכוי. לאאא מסוגלת לקבל את הפרידה הזאת! עכשיו.. כשזה נגמר הכל חוזר בפלאשבקים, אבל הוא אף פעם לא.. ומה הכי אוכל אותי? שזה לא שנכנסתי לקשר הזה בלי להסס ולחשוב ולפחד, בעיוורון מוחלט ואהבה ורגש, לא.. היה לי ספק, ופחדתי, והיססתי שבע מליון פעמים, ולא רציתי, ולא סמכתי עליו, אבל עם הזמן הוא גרם לי להאמין שזה נכון. ושזה לא טעות. וזה אוכככככל אותי למה לא הקשבתי לעצמי בפעם הראשונה!!!!!!!! ולא אל תקבלו את הרושם המוטעה, הוא מדהיייייייייםםםםםםםם.. כל מי שמכיר אותו יודע שהוא ביישן וגברי באותה המידה, שהוא מכבד בחורות כמו העיניים שלו, שהוא לא מניאק, שהוא ילד, ילד טוב. אז איך זה שהצלחתי לגרום לילד הכי טוב שיש להיות מניאק כשזה בנוגע אלי?לכמה טובה ותמימה וחסרת אונים זה הופך אותי? ניסיתי לשכנע את עצמי שמגיע לי יותר כי הוא חזר לאקסית שלו, שהיא יחסית ידועה בתור אחת שמקיימת יחסי מין בחוסר כבוד, וחשבתי אז מה אם היא יפה? אני בתולה.
והוא בכלל גר בשכונה הכי מסריחה בבנייין שעומד להתפרק ואמא שלו מנקה והוא קורע תתחת בשביל לקנות לעצמו בגדים והוא לא לומד והוא ככה ווככה אבל לא.. הוא נתן לי חום ואהבה וקנה לי והביא לי וכיבד אותי.. והאקסית שלו אולי לא יותר טובה ממני אבל יותר נוח לו איתה. ככה שאפילו רע אני לא יכולה לחשוב עליו. אני אמיתית מדי.. כל היום בראש שלי יש רק דבר אחד, הוא.
"מה הוא עושה עכשיו? היום יום חמישי? בחמישי היה הדייט הראשון, היום מוצאש? במוצא נפרדנו. מדברים על טיול שנתי? שחזרתי מהטיול שנתי בדיוק נהיינו ביחד. – "מעניין אם הוא חושב עליי?!" וכמובן, "מה נלבש היום? אולי גם אתאפר יפה. יש מצב הוא יראה אותי ברחוב?". זה כל מה שיש לי בראש... בבוקר, ובלילה, ובצהריים.. יש לי חור בלב.. ותנחשו מה, זה בהחלט לא הפעם הראשונה. לפני כמה שנים או קצת יותר היה לי מישהו וזה נגמר, הייתי ממש ממש קטנה, יעני ממש .. בת 12 ניראלי והתאהבתי בו ובכיתי כל לילה ויש לי יומים עד היום שהייתי כותבת שם והייתי מתוסכלת ובוכה ורודפת אחריו ובמצב אותו דבר כמו שיש לי עכשיו, רק שבשלב מסוים זה הפסיק לכאוב ופשוט חייתי עם האהבה כלפיו והאובססיה זה פשוט נהיה חלק ממני להשלים עם זה שלא נהיה ביחד אבל אני עדיין מאוהבת. ככה שלוש שנים זה היה והזמן הוא התרופה להכל בסופו של דבר זה עבר.. ולא החשבתי את זה כי הייתי קטנה וחשבתי שזה לא יקרה שוב אבל הנה זה קורה.. ארבע חודשים ואני באותו מצב. אני פוחדת שזה יגיע לאותו מצב:( זה כבר באותו מצב!!!!!!! אובססיה מטורפתתתתת!! אני לא רוצה להמשיך ככה!!!!!! אני רוצה שזה יגמר!!!!!!! החור בנשמה הזה אני רוצה שהוא יעלללללם האהבה תתפוגג הרגשות יעלמו המשמעות של השם שלו תעלםםםםםם והזכרונות כבר לא יצבטו!! וגם שזה יעלם זה אף פעם לא יהיה ב100 אחוז.. אפילו את ההוא שאהבתי שלוש שנים בתור ילדה בת 12, שאני חושבת עליו אני יודעת, היי.. הנה הבחור שאני רציתי והוא בחיים לא ירצה אותי.. וזה מה שאני יחשוב עליו להמשך חיי. וגם על האקס שלי זה יהיה ככה עכשיו? היו לי קשרים שהיום אני מסתכלת עליהם וצוחקת על איך שבכלל הסתכלתי עלייהם בעבר! ובאמת שאני שלמה עם עצמי במאה אחוז וגם אם הם ירצו לחזור, זה לא יקרה! ואני מחכה לרגע שבאמת יעבור לי ממנו ואני יצחק כמו שאני צוחקת על השאר. וזה פשוט לא קורה... אף אחד בחייייייייים לא הצליח לרגש אותי, הוא גרם לי להרגיש נערצת, מסופקת, עם ביטחון, שווה משהו, הכיל אותי, ומילא לי את החיים כל פעם מחדש.. היה בשביל מה לקוווום, הייתה מטרה בחיים האלה!! טיפה של אושר בן כל העצב שמסביב החיים שלי... ואן מה לעשות.. אני כזאתי.. עד שהטוב מגיע ואז הוא הולך, אני לא משחררת בקלות.. ועכשיו ברציני... איך שוכחים? איך ממשיכים? איך מפנימים ? ואל תגידו לי לאכול גלידה או לצאת עם חברות, או עם גבר חדש, כי אי אפשר להתחיל משהו חדש שהלב שלי עדיין שייך לגבר אחר! אני רק רוצה לחייך שוב.. בבקשה.