כבר הרבה זמן שלא טוב לי. הכל מרגיש לא במקום.
מה שאני עושה זה מה שחייב. מנותק.
עוד מהבצפר הדברים נראו מלאכותיים ולא מספקים, אבל השיגרה כמו סם משכרת אותנו.
בצבא הורעלתי על קרבי. רעל. נפלתי על רפואי ולתפקידי זבל ומשם לדיכאון.
שחרור. תמיד חשבתי שאלך לטיול ארוך של שנה, רציתי חופש. ואפשהו בתוכי קיוויתי ששם החיים יפסקו באושר עילאי. לא ראיתי את עצמי נשארת במערכת החברתית שבנויה כיום.
אבל הפחד מלטוס לבד והבלגן של לארגן דברים השתלט עליי וברחתי לדרך הסלולה היישר ללימודי תואר.
אחרי 3 סמסטרים בבן גוריון הבנתי שזה לא בשבילי. פשוט מאסתי בזה ולקחתי הפסקה זמנית ספק תמידית.
גם מבחינה חברתית לא הכי הסתדרתי והיום אפשר לומר בשמחה שהגעתי לאפס חברים שאפשר לסמוך עליהם.
בא לי לפרוש מהחברה שלנו. להתנתק ממנה לגמרי כי זה מרגיש שזה לא אני.
כמה פעמים חשבתי לנקות את הראש, לברוח ולהתנתק, להיות פחות בן אדם ויותר חיה - אבל מה זה יעזור - הכל ישאר אותו דבר כשאחזור. לא תיהיה התעלות רוחנית ולא מהפך בצורת המחשבה וארוץ אל החיים בחזרה בידיים פתוחות.
הדבר הכי טוב שאני יכול לדמיין זה לחיות באי בודד ויכולת לשרוד שם. ואם להגזים אז גם מישהי שמבינה - נשמע לי כמו סוג של גן עדן.
אז מה אני רוצה ממכם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025