היו לי 3 קשרים רציניים בחיי.. עם הראשון הייתי 8 חודשים והשניים האחרים למשך שנתיים וחצי..
עם האחרון באמת הרגשתי אהבה מטורפת..אבל הוא נפרד ממני כי הרגיש שאנחנו שונים מדי ולא יכולים לגרום לזה לעבוד. כן היינו שונים אבל אני הייתי מוכנה להתפשר ולהילחם על הקשר הזה.. והוא הרגיש שזה פשוט לא זה...
זה נוראי להקשר למישהו, לאהוב אותו, להשקיע מעל ומעבר ולתת כמעט את כל כולך ואז לשמוע שזה לא בגללי אני מדהימה והוא רוצה שאני אהיה מאושרת אבל עם מישהו אחר..
כל פעם זה ככה אני יוצאת עם מישהו מתאהבת בו ובסוף זה לא עובד..
והלב שלי אהב כל אחד מהאנשים הללו אחרי כל פרידה יש צלקת על הלב הזה .. אני מרגישה שזה כבר לא שווה יותר. הזכרונות האלו הלוואי והיה אפשר לקחת אותם ממני.. אבל אומרים שזה מעצב אותנו וזה עושה אותנו מי שאנחנו.. אני מרגישה שמשהו בי מת מבפנים
התקווה שאולי בעולם הזה יש מישהו שבאמת יאהב אותי נעלמה . אני מסתובבת עם לב מצולק ופשוט לא יכולה יותר לאהוב...
אני נכנסת לשאלות של אנשים פה וכולם מצולקים גם כן אנשים עוברים שנים על גבי שנים וועדיין מאוהבים באיזה אקס/ית ,ונתקעים.. או לא מאמינים בבחור/ה שהרגע יצאו איתו/ה.
אהבה זה רגש מדהים וכיף אבל אחרי שהוא נגמר זה כל כך כואב שאני שואלת את עצמי אם זה באמת שווה..
אני כבר חודש רווקה, כן, קשה לי להיות לבד אבל אני לומדת לאהוב את עצמי ואני לא רוצה לפגוע בעצמי יותר.. אז איך החיים לבד ? איך זה לבטוח רק בעצמך?
אנחנו חייבים להיות עם מישהו בשביל להיות מאושרים?
זאת רק אני או שהיום הרבה יותר קשה למצוא אהבה אמיתית?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות