היא עזבה אותי בגלל שגילתה שיש לי התקפי חרדה, להמשיך הלאה?

יש לי בעיות של התקפי חרדה / פאניקה.
זה משהו ששמתי לב אליו בתחילת התואר.
פעם ראשונה שזה קרה היה באמצע מבחן.
זה בא לידי ביטוי בעקצוצים בכל הגוף, חום, לחץ דם יורד, תחושה של סוף העולם וזה יכול להגיע עד למצב של התעלפות.
בהתחלה כשהיה לי את זה חשבתי שזה משהו נקודתי.
קראתי הרבה על חרדה והתקפים, על דרכים של הרגעה.
לא הלכתי לטיפול, למדתי לעשות מדיטציות וכלים שיעזרו לי בזמן התקף (בעיקר נשימות ארוכות והבנה שמדובר בהתקף ואין איום).
הצלחתי. היום אין לי כבר בעיה במבחנים אבל בהתחלה זה היה קשה.

גיליתי שזה לא משהו נקודתי. זה קרה לי שוב כשמישהו קרוב אליי במשפחה קיבל התקף לב והייתה עוד איזה פעם פעמיים בסיטואציות אחרות.

עבר הזמן והכרתי בחורה יפה (בת 23). אני אוהב אותה מאוד והיו לנו רגעים נפלאים. הספקתי כבר לשכוח מההתקפים האלו כי כל התקופה איתה זה לא קרה לי.

אחרי שנה וחודשיים ביחד נסענו לחו"ל, טיסה ראשונה איתה הייתי קצת לחוץ אבל ידעתי שזה הגיוני קצת לחץ.
היינו שם בסיטואציה מסוימת שהיה לי התקף.
הדבר האחרון שהייתי צריך זה לנפץ למישהי שאוהבת אותי כל כך את הדמות שהייתה אמורה לשדר בשבילה ביטחון.
היא בחורה חסרת ביטחון והיא בעצמה סובלת קצת מחרדות אבל היא לא יודעת מה זה התקף כי אף פעם לא היה לה.
היא ראתה את החבר שלה, שאמור תמיד להגן עליה, לשמור עליה, במצב הכי חלש שלו.

הטיול כבר לא היה אותו דבר, ההתקף הזה רק הוריד לי את הביטחון לריצפה.
היא הייתה בסדר, היא דאגה לי שם כי היא לא הבינה מה קורה.

כשחזרנו לארץ הרגשתי שמשהו לא בסדר. יומיים אחרי שנחתנו היא אמרה לי שהיא רוצה שנדבר.
נפגשנו (אנחנו לא גרים ביחד, היא גרה לבד ואני עוד אצל ההורים).
היא סיפרה לי שהיא רוצה שאני אלך לטיפול אחרת היא לא חושבת שהיא תוכל להיות איתי.
אני לא מאמין כל כך בכל הפסיכולוגיים והפסיכאטריים ואמרתי לה שאני חושב שאני יכול לטפל בזה בעצמי אבל אמרתי לה שאני מוכן לנסות.

אחרי הפגישה הזאת ניסיתי לברר לגביי פגישה עם פסיכולוג אבל אני התמהמתי עם זה בגלל שהייתי בתקופה לחוצה מאוד במבחנים והיא שמה לב והניחה כנראה שאני לא אעשה את זה.
אמרתי לה שמפריע לי הקטע הזה שהיא שמה לי אוליטמטום אבל בפנים יכולתי להבין שזה הפריע לה נורא.
אם זאת לא הייתה היא הייתי אומר לה שתחפש לה מישהו אחר כי אני לא סובל שעושים לי טובות שנשארים איתי.
שאלתי אותה מה אם אני אלך לטיפולים האלה והם לא יעזרו? אז היא תעזוב אותי ? הרגיש לי כבר שזה לא רק אהבה מה שצריך בשביל קשר, זה גם אינטרסים בשביל העתיד.
שאלתי אותה מה יקרה אם עכשיו היא תכיר מישהו חדש בלי שום בעיות חרדה למיניהן, יהיה להם ילדים ופתאום אחרי 10 שנים ביחד הוא יקבל התקפי חרדה, גם אז היא תעזוב אותו?
לא היה לה כל כך מה להגיד על הדברים האלה.

אחרי שבועיים היא רצתה שנדבר שוב. בפגישה הזאת נפרדנו.
היא שאלה אותי איך היא יכולה להיות בטוחה איתי. מה יקרה אם היא תעבור תאונה, איך אני אגיב?
היא צודקת, לא ידעתי מה להגיד לה. זה גרם לי לחשוב שאולי אפילו עדיף שהיא לא תהיה איתי.
אני אוהב אותה מאוד ואולי הכי טוב שהיא לא תהיה עם מישהו עם בעיות.
הרי היא צריכה להיות עם מישהו שיוכל לשמור עליה ברגעים קשים ואם אני לא מסוגל לתפקד אז בשביל מה להיות איתי?
אני למדתי שכשאנשים אוהבים הם יהיו אחד עבור השני בכל מקרה.
כי כמו שכתבתי למעלה, בחיים יש הפתעות וגם אם היא תמצא מישהו בלי אף בעיה כביכול הוא יכול פתאום לקבל משהו בגיל מסוים ואז זה כבר לא כזה פשוט לעזוב.

היא האהבה הראשונה שלי אבל אני לא שלה.
היא התחילה להגיד לי שזה טוב שזה קרה והיא ראתה את זה והיא רוצה לראות עוד מערכות יחסים שאולי יהיו מתאימים לה יותר.
זה היה הלילה האחרון שלי איתה. היא בכתה כל הלילה ואמרה לי שהיא אוהבת אותי מאוד.
זה לא היה לה קל וגם לי לא למרות שלא הראתי לה את זה.
נפרדנו.
יומיים אחר כך היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי מאוד והיא שבורה מזה אבל עדיף ככה.
אנחנו כבר לא מדברים חודש.


הסתדרנו מצוין, כימיה מעולה, כמעט ואף פעם לא רבנו כי הכל תמיד הסתדר לנו.
אני עדיין מתגעגע אליה.
חסר לי מאוד החיבוקים שלה.

אני לא יודע מה לחשוב.
אני בטוח שאנשים פה יכתבו לי קודם כל לטפל בעצמי כי אף אחד לא תרצה להיות אם אחד כמוני אבל אני קצת סקפטי לגביי כל הטיפולים האלה.
ואם שום טיפול לא יעזור ?

אולי עדיף לי לחפש מישהי שתוכל להיות איתי למרות הבעיות הללו שלי ?

חשבתי על מקרה שבו הטיול היה הולך חלק ולא היה לי התקף ונגיד שהכל היה הולך טוב, היינו עוברים לגור ביחד, מתחתנים ואז ילדים. היינו יוצאים לטיול ופתאום הייתי מקבל התקף אחרי שעברנו כל כך הרבה.
אני באמת רוצה מישהי שתמהר לעזוב אותי רק בגלל זה ?
אני רוצה מישהי שתישאר איתי גם ברגעים קשים כי אם זה היה קורה לה אני יודע בוודאות שאני לא הייתי עוזב.


מה דעתכם?
אתם חושבים שאני מגזים ?
פעלתי נכון ? אולי הייתי צריך להילחם על זה ולהראות לה שאני כן רציני לגביי הטיפולים האלה ? (אני מזכיר שעדיין יכול להיות מקרה שהם לא יעזרו ואז עולה השאלה מה אז ? היא הייתה נשארת ?)
אתם חושבים שעדיף שאחפש מישהי אחרת?

זה לא קל לחפש מישהי שמתאימה לך ויש לך כימיה.
למצוא בחורה זה קל, למצוא אישה זה קשה.