פחות או יותר כמו כל אדם ממוצע
שלום,
אני מרגישה שאני שונה מרוב האנשים כבר המון זמן. ככל שעוברות השנים כך לאמא שלי מתחזקות הציפיות ממני, שיהיה לי חבר והיא חושבת שבעתיד אקים משפחה.
איך אומרים, זה טוב לחשוב.
מסיבות אישיות מגיל קטן פשוט מילאתי אחר ציפיות הורי. למדתי טוב. באמת שאהבתי ללמוד, כך שבשבילי לימודים זו הייתה מתנה.
בצבא מאוד הסתבכתי, אני מודה. כל הטירונות פחדתי לעשות בעיות משמעת (ולא עשיתי כמעט בכלל. רק פעם אחת נשארתי לחצי שעה). בלילה חלמתי על משטרה צבאית... זה הרגיש נוראי. זה על קצה המזלג. היו לי אלף ואחת סיבוכים בצבא עד שיצאתי על קשיי הסתגלות. זה פשוט עבר את קצה גבול היכולת שלי.
עכשיו אני מרגישה הרבה יותר טוב. אני רוצה לעשות שירות לאומי בגן ילדים מבלי שאצתרך לגור מחוץ לבית. אני מאוד אוהבת ילדים וגם מניסיון אישי, הצלחתי בזה כשהדרכתי בכיתה יא ו-יב.
אפילו יש לי רצון אישי ללמוד חינוך לגיל הרך.
עד עכשיו אני מניחה שאני נשמעת פחות או יותר כמו כל אדם ממוצע, אבל, אני גם לא רוצה שום משפחה בעתיד. זה שונה. יש לי רק שני ידידים רחוקים, כי אני לא שומרת על קשר כמו שצריך.
אני אדם ׳נוכח נפקד׳ בהרבה מובנים. יש בי משהו חולמני, אני כאן ולא כאן.
אני אדם רגשי אבל חיי הרגשיים הם יותר פנימיים, כי אני לא יוצרת חברויות עם אנשים.
אני מאוד אוהבת טבע, ספרים, ילדים, מוזיקה. יש לי כישרון כתיבה.
אומרים הרבה פעמים שאני עדינה מדי. הביטחון העצמי שלי לא גבוה.
אבל זה שאני לא רוצה חבר וזה שמעולם לא רציתי חבר לא קשור לשום דבר חיצוני. אני בתוך תוכי פשוט לא רוצה. לא רוצה בן זוג, לא רוצה משפחה, ילדים. לא רוצה שום דבר שאהיה תלויה בו. לא רוצה. אולי יותר מהכל, בעצם, אני לא רוצה בן זוג שיהיה דומה לאבא שלי.
בכל אופן, אני מרגישה שונה ואני לא מבינה למה רוב האנשים לא כמוני.
למישהו יש רעיון, מישהו אולי יכול להסביר לי למה אני מרגישה שאני שונה? (ובצדק, אני באמת שונה. גם בצבא כמה בנות בחדר שלי אמרו שאני ׳מוזרה׳. הן די חיבבו אותי, אני מניחה, אבל שמו לב שאני לא כמו הרוב).
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025